Skip to main content
20.08.2023 | ג אלול התשפג

שבו, תשמעו סיפור

לרגל חגיגות המאה לרמת גן הציבה העירייה שני ספסלים בקמפוס, המספרים את סיפורה ההיסטורי של האוניברסיטה

תמונה
ספסל

כחלק מחגיגות ה-100 לרמת-גן, הציבה העיירה 100 "ספסלים מספרים" ברחבי העיר. לידיות הספסלים הוצמד ברקוד וכאשר סורקים אותו ניתן להאזין לסיפור אישי של אחד מתושבי העיר, או לסיפור היסטורי הקשור במיקומו של הספסל. שניים מהספספלים הללו מוקמו בקמפוס אוניברסיטת בר-אילן מול הספרייה המרכזית, בפארק שאפל, וכל אחד מהם חושף פן מרתק נוסף מההיסטוריה של האוניברסיטה. 

ספסל מספר 67 מציג סיפור מימי הקמת האוניברסיטה מפיה של דינה ברניקר, הנמנית עם מייסדי ומייסדות בר-אילן: "אני נמצאת בבר-אילן מיום הקמת האוניברסיטה ב-1955. באותם הימים בתל-אביב, היה רק מלון אחד שבאו אליו הנכבדים מחו״ל, מלון 'דן', שהיה מאוד קרוב לבית הכנסת 'בית אל'. אבא שלי, משה דב מגיד, שהיה גבאי בית הכנסת, הביא לשם אורחים מכובדים לארוחת ליל שבת וכך פגש את פנחס חורגין - פרופ׳ ידוע בארה״ב שהגיע כדי להקים אוניברסיטה שילמדו בה ברמה הגבוהה ביותר, עם זיקה ליהדות.

פרופ' חורגין עניין בנושא את אבי, שהיה מראשי תנועת המזרחי ושהנושא היה קרוב ללבבו, וביקש ממנו שיעזור לו לבנות את המגדלים הראשונים בקמפוס. התוכניות הראשונות להקמת האוניברסיטה היו פרושות אצלנו בסלון. בהתחלה נרשמו לאוניברסיטה בסך-הכל 70 סטודנטים. בשנת 1955, באו לאירוע ההשקה גדולי העם וגם אנשים מוכרים מחו"ל.

מאז האוניברסיטה פרחה, גדלה, אני רואה עכשיו קמפוס ששוקק חיים וטיפוסים מכל הסוגים. זו אוניברסיטה חיה, נושמת, מתקדמת, התורמת למדע ולאנושות. אני גאה בכך שהיה לי חלק בהקמתה".

ספסל 68 שהוצב גם הוא בקמפוס, מציג את סיפורו של ד״ר שבתאי לובל, אשר היה שותף להקמת מרחבי למידה ייחודיים לחיילי צה"ל בסיני לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו, צה״ל נפרש ברחבי סיני. אחת מהבעיות שהתעוררו, הייתה העסקת החיילים לאחר שעות הפעילות. מפקד רפידים, תא״ל צביקה גוב ארי שהיה סטודנט בבר-אילן, פנה לד"ר לובל בבקשה. "אני לא יכול לראות שכל ערב יש רק ריקודים", נזכר לובל בפנייתו של גוב ארי, "בוא תעזור לי לקיים קורסים אקדמיים".

ד"ר לובל נרתם למשימה. "כעבור שלושה חודשים הוקמה ספריה בתוך בטן מטוס ששבק חיים, היו שולחנות קריאה עם תאורה. חבר הנאמנים של בר-אילן הגיע בטיסה לרפידים כדי לראות את הפרויקט", הוא נזכר, "עד היום פוגשים אותי בוגרי בר-אילן שחלקם החל את לימודיו ברחבי סיני. הם ניגשים אלי, לוחצים את ידי ואומרים לי: 'בזכותך ובזכות בר-אילן אנו אקדמאים'".