"יתרונות של משבר" החזרת המוחות

ידיעות אחרונות, פברואר 2009

104 מדענים בכירים ישראלים שבו לארץ מחו"ל מאז ראשית השנה האקדמית הנוכחית ומצאו עיסוק מתאים לכישוריהם. הם עשו זאת במסגרת מבצע משותף לממשלה ולאוניברסיטאות ותודות לתקציבים מיוחדים שהוקצו לקליטתם. יש ביניהם מי שחיו ופעלו מחוץ לישראל 4-6 שנים וגם מי שתרמו את מיטב יכולתם למוסדות יוקרתיים זרים במשך 10-25 שנים. תחומי עבודתם משתרעים על פני מלוא הקשת, מננוטכנולוגיה וביוטכנולוגיה ועד היסטוריה ומשפטים. כולם חסרו לנו ושיבתם מעוררת קורת רוח אך אסור לראותה כסוף פסוק. מדובר בשלב ראשון שיש להבטיח את המשכו.

מדובר גם בתופעה שאינה מנותקת מתנאי המקום והזמן ואינה ראשונה מסוגה. מבלי להטיל שמץ של ספק ברצונם הכן של המדענים החוזרים לחיות במדינה יהודית ריבונית ולגדל בה את ילדיהם, הם באים אלינו על רקע המשבר הכלכלי העולמי. על רקע הצמצום בתקציבים ובתקנים למחקר בסיסי ויישומי מעבר לים. להבדיל אלף אלפי הבדלות, תהליך מעין זה התרחש גם בשנות השלושים של המאה ה-20, כאשר היישוב היהודי בארץ-ישראל קלט אנשי אקדמיה רבים שצוק העתים אילץ אותם להימלט ממרכז אירופה. שילוב של כורח הנסיבות ושל מניעים ציוניים הניב אז תרומה אדירה לבניין התשתיות של המחקר והפיתוח, שעליהן נבנתה במרוצת הזמן מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו על כל שלוחותיה.

גם אז, כמו עתה, נשמעו לא מעט השגות. גם אז, כמו עתה, היו מי שטענו כי הבאים מבחוץ מכבידים על המצב הקיים. וגם אז, כמו עתה, דובר למעשה על ניצול הזדמנות ועל מינוף. על כך שהעולים החדשים או השבים הביתה מביאים איתם לא רק את עצמם ואת בני משפחותיהם אלא גם פוטנציאל עצום ובר-מימוש לצמיחה. על כך שתרומתם של הבאים לאקדמיה ולענפי המשק עתירי הידע תוליד הישגים שייטיבו עם החברה הישראלית כולה..

חשוב להזכיר ולהדגיש את הדברים האלה עכשיו, כאשר ממשלה אחת עומדת לסיים את כהונתה וממשלה אחרת עומדת להחליפה. כאשר כלכלנים ופוליטיקאים ופרשנים מתריעים על הצורך בהידוק החגורה ובקיצוץ תקציבים, וכאשר הם מזכירים את תקציב החינוך, לצד תקציב הביטחון, כיעד לקיצוצים כאלה.

יש, כמובן, צורך חיוני בייעול של המגזר הציבורי ושל מערכת ההשכלה הגבוהה בתוכו. אבל אסור להתעלם מהקיצוצים שנגזרו על המערכת הזאת בשלושת העשורים האחרונים ומן הצרכים הדוחקים שלה בעשור הבא. אם להזכיר דוגמה אחת, מאז 1973גדלה אוכלוסיית המדינה פי 2 אבל מספר התקנים באוניברסיטאות קטן ב-20%. אם להזכיר דוגמה נוספת, עד 2019 יפרשו לגמלאות 2,500 מרצים ומורים בכירים. החלפתם לבדה מחייבת אפוא קליטה של 250 חברי סגל חדשים בשנה, הרבה מעבר למספר המבורך של השבים מחו"ל בשנה זו. שלא לדבר על ההכרח לתקן את הנזקים שהצטברו. שלא לדבר על הצורך לנצל את ההזדמנות ולהיערך לקראת העתיד.

היערכות כזאת נדרשת גם ליציאה מהמשבר וגם לכניסה לתקופה שתבוא בעקבותיו. ישראל תוכל לעמוד במשימות האלה רק אם תדע לטפח ולפתח את היתרונות היחסיים שלה, שרובם ככולם מעוגנים בכוח המוח. היתרונות היחסיים האלה, בכל התחומים,  הושגו בעבר בזכות ידע שנוצר ונצבר והונחל במוסדות ההשכלה הגבוהה. בהם עצמם ובמפעלים ובחברות שהקימו בוגריהם. כל בר-דעת מבין שכך יושגו היתרונות היחסיים שלנו גם בעתיד. לא נותר אפוא אלא לתרגם את ההבנה הזאת למדיניות אופרטיבית. לראות את 104 המדענים השבים בשנה זו כחוליה ראשונה בשרשרת שיש להרחיבה בהתמדה. גם זה מן המבחנים והאתגרים שממתינים בראש התור לממשלה הבאה.

האתגר מונח גם בפתחה של מנהיגות העולם היהודי שתמיד ידעה להירתם לביצורה וחיזוקה של מדינת ישראל. מי שרוצה לשפר ושואף לחזק את מדינת ישראל חייב לסייע כלכלית גם בהחזרת המוחות לישראל. בעשור השביעי לקיומה של מדינת ישראל זה יכול להיות יעד מרכזי באגנדה של מנהיגות העולם היהודי.

 

 

תאריך עדכון אחרון: 10/11/2010

שלח לחבר