Skip to main content
|

נפטרה פרופ' מרים פאוסט, לשעבר רקטור אוניברסיטת בר-אילן

פרופ' פאוסט, שימשה גם כראש המחלקה לפסיכולוגיה, יועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטה וראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח

Image
פרופ מריפ פאוסט זל

אוניברסיטת בר-אילן המומה וכואבת את מותה של פרופ' מרים פאוסט, מומחית בינלאומית בתחום חקר המוח, ולשעבר רקטור האוניברסיטה. פרופ' פאוסט, שימשה גם כראש המחלקה לפסיכולוגיה, יועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטה וראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח. במשך שנות פעילותה הרבות באוניברסיטת בר-אילן כיהנה פרופ' פאוסט גם כסגנית הרקטור, כיועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטה וכראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב תחומי לחקר המוח.

ידע ונאורות מוסיפים לרווחה האנושית
פרופ' פאוסט גדלה בתל אביב, והתחנכה בתיכון צייטלין בעיר. היא למדה לתואר ראשון בחוג להפרעות תקשורת באוניברסיטת תל אביב, והמשיכה לתואר שני ושלישי במחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן. "אני מאמינה בידע, זה מוטו שאני משמרת בחיי המקצועיים והאישיים. אם מישהו אומר לי משהו חכם, אני מאושרת. גדלתי בבית לאבא רופא ואמא משכילה, שתמיד התנהלו בו מסביב לשולחן שיחות אינטלקטואליות, וחונכתי להעמיק ולדעת כמה שיותר, כי ידע ונאורות מוסיפים לרווחה האנושית", אמרה פרופ' פאוסט בראיונות בעבר. "אוניברסיטה הייתה בשבילי חלום, מקום שבו פשוט לומדים, ומאוד עניין אותי לקרוא, ללמוד דברים חדשים, זו חוויה מרכזית בחיים שלי".

פרופ' פאוסט קיבלה את הדוקטורט שלה בגיל 38, כשהיא כבר אם לארבעה ילדים. את המשרה הראשונה באקדמיה קיבלה בגיל 40. "אם לנשים חילוניות קשה להתקדם באקדמיה, הרי שלאישה דתייה זה קשה על אחת כמה וכמה. אבל אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה: יש לי בעל שתומך וגאה בהישגיי. היו לי אמא שעזרה ואותה מטפלת במשך 18 שנה. כשיש לך על מי לסמוך, את יכולה ללכת קדימה. אם לא הולך לי בעבודה, אני יודעת שיש לי לאן לחזור. לא כל האגו שלי מושקע בקריירה", סיפרה בעבר.

אנשים יצירתיים רואים את אותם הדברים אבל אחרת
מחקריה של פרופ' פאוסט עסקו בהבנת השפה. בעבודת הפוסט-דוקטורט שלה חקרה את נושא הבנת השפה המורכבת בשתי ההמיספרות המוחיות. "אני מנסה להבין דרך המחקרים שלי איך נוצרת שפה יצירתית. שפה קונבנציונאלית מביעה חוויות קונבנציונאליות, ולעומת זאת מדענים ואמנים יוצרים חיבורים חדשים באמצעות היצירתיות שלהם, שמתקיימת במישורים שונים ומתבטאת בדרכים שונות", הסבירה בראיון. "אנשים יצירתיים הם אנשים שרואים את הדברים כמו כולם, אבל אחרת. מדען ואמן יוצרים חיבורים חדשים, לכן הם מתרחקים מהמציאות, וזה מוביל לבדידות". במסגרת עבודתה המחקרית פרסמה פרופ' פאוסט למעלה מ-100 מאמרים מדעיים, הייתה חברת מערכת של כתב העת הבינלאומי "Brain and Language", וערכה את הספר "The Handbook of The Neuropsychology of Language", שיצא לאור בשנת 2012. בנוסף, הנחתה למעלה מ-70 סטודנטים וסטודנטיות לתארים מתקדמים. "אני יכולה להגיד שקריירה באקדמיה זו קריירה מופלאה, יש לך חופש אישי עצום ללכת אחרי מה שמעניין אותך. אז נכון שזה המון שעות והמון השקעה, אבל זה מעניין ומרתק בצורה לא רגילה. בכל פעם נזרקים למקומות חדשים, לשאלות חדשות, לרעיונות חדשים. זה חיי רוח, זה כיף."

אם נחשוב קונבנציונלית, לא נגיע לשום דבר חדש
לאורך הקריירה שלה כיהנה פרופ' פאוסט כראש המחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן, יועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטה, ראש המעבדה למוח ושפה במרכז הרב-תחומי לחקר המוח באוניברסיטה וחברת הוועד המנהל שלו, חברת הוועדה האוניברסיטאית לתואר שלישי, כסגנית הרקטור ולבסוף כרקטור האוניברסיטה, תפקיד בו כיהנה בין השנים 2020-2014. מחוץ לאוניברסיטה כיהנה כחברת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, וכיו"ר הוועדה העליונה למינוי פרופסורים במדעי החברה, ניהול ומשפטים במועצה להשכלה גבוהה. היא דגלה בקיום דיאלוג ובמחקר פתוח ולא היססה לקבל החלטות שנויות במחלוקת, שלעיתים אף היו מנוגדות גם לאמונותיה האישיות. אחת הדוגמאות לכך היה אירוח הכנס בנושא פוליאמוריה באוניברסיטת בר-אילן. "השליחות הציבורית שלנו היא לחקור ולהבין את כל ההיבטים של העולם", היא אמרה. "החשש של היוצרים מסביבה עוינת ומסנקציות, לפעמים מובילה לאובדן של מחקר חשוב, והרי אם נחשוב קונבנציונלית, לא נגיע לשום דבר חדש. לכן האווירה כלפי חוקרים ואמנים צריכה להיות מתירנית ופתוחה. גם מערכת החינוך צריכה קודם כל להקנות ידע, אבל לייצר אוירה, שלא מטילה סנקציות על דברים 'פרועים' ולא רגילים, ולא פוסלת חשיבה של מחוץ לקופסה. רק כך אפשר להתקדם ולהגיע להישגים פורצי דרך".

כרקטור האישה הראשונה שכיהנה באוניברסיטה, פעלה פרופ' פאוסט לקידום נשים באקדמיה, בין השאר באמצעות מלגות לדוקטורנטיות והנהגת מדיניות של התחשבות מקסימלית בנושאי משפחה, לרבות בעיות בריאותיות, הריונות ולידות. "לנשים בעבר היו כל כך מעט מודלים של מדעניות בולטות", היא נזכרת. "היום יש הרבה מודלים של חוקרות, של חברות סגל, וזה נותן תחושה שאפשר לעשות את זה". פרופ' פאוסט בהחלט עשתה את זה, והייתה מגדלור לכולנו. אוניברסיטת בר-אילן כואבת את לכתה ושולחת תנחומים למשפחתה.