ד"ר יעל שמש

ד"ר יעל שמש

"שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו" - אידאולוגיה צמחונית-טבעונית ביהדות

בשנים האחרונות האידאולוגיה הצמחונית והאידאולוגיה הטבעונית זוכות לחשיפה הולכת וגדלה בעולם בכלל ובישראל בפרט. הולכים ומתרבים האנשים המגדירים עצמם כצמחונים (שאינם אוכלים בשר, עוף ודגים) או כטבעונים (שאינם אוכלים כל מוצר מן החי, כולל מוצרי חלב, ביצים ודבש), יש יותר ויותר מוצרים מן הצומח בלבד במרכולים וברשתות הטבע וקבוצות פייסבוק של צמחונים ושל טבעונים צצות כפטריות לאחר הגשם. כמתנדבת באתגר 22 (קבוצת פייסבוק סגורה ותומכת המאפשרת התנסות בטבעונות משך 22 ימים, בליווי תזונאיות וטבעונים ותיקים). אני שמחה לבשר שהשינוי התודעתי הזה אינו פוסח על הציבור הדתי. לאחרונה ניתן לפגוש יותר ויותר אנשים המגדירים עצמם כצמחונים או כטבעונים מסיבה הלכתית, כדי לא לסייע לעוברי עברה.

לכאורה, הטבעונות מייצגת תופעה חדשה. אולם למעשה עוד במאה השישית לפנה"ס ייסד הפילוסוף היווני פיתגורס את "אגודת הנזירים מבשר" והוא ותלמידיו נמנעו מאכילת בשר, מסיבות מוסריות.

אם נפנה מיוון הקדומה לערש תרבותנו – ספר הספרים – ניווכח שכבר הפרק הראשון בבראשית מלמד ש"אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה", כדברי ר' יהודה בתלמוד (בבלי, סנהדרין נט: עב). ההנחיה התזונתית הראשונה שניתנה לאדם ולחי כאחד היא אכילת מזון מן הצומח בלבד: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" (בראשית א:כט-ל). אנו למדים מכאן שהאידאל הוא תזונה צמחית, ורק לאחר הקלקול הותר למין האנושי לאכול בשר.

מדרש אגדה אף טוען מפורשות, שמלכתחילה בעלי החיים לא נבראו כדי להיאכל על-ידי האדם:

ויאמר א-להים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע". מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר (מדרש אגדה [בובר] בר' א:כט, ד"ה ויאמר א-להים).

בעניין הסיבה שבשלה הותרה אכילת בשר לאחר המבול ניתנו הסברים שונים ואזכיר שניים מהם. הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865–1935), טען שירידת הדורות וחולשתו המוסרית של המין האנושי הן שגרמו להיתר אכילת בשר, דון יצחק אברבנאל העלה בפירושו (בראשית ב:ג) טיעון פרגמטי, שעשוי להיות טיעון משלים: המבול השחית את הצמחייה וגרם לכך שנוח ובניו לא יוכלו להתכלכל במזון מן הצומח, ו"אם היו מיחלים לאכול עד שיזרעו שדות ויטעו כרמים ימותו ברעב".

מרתקת תפיסתו של אברבנאל, שלפיה הקב"ה ביקש להחזיר את עמו לתזונה מן הצומח, אך העם החוטא לא שיתף פעולה. בפירושו (שמות טז: ד), הוא בא להשיב על השאלה מדוע סיפק ה' לבני ישראל "לחם מן השמים" (הלוא הוא המן), ולא בשר:

אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה "אַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן" (יש' יא:ז; סה:כה). וביאר הסיבה בזה באמרו "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ" וגו' (יא:ט; סה:כה). הנה מפני זה לא אמר הקב"ה למשה שיתן לישראל בשר, כ"א לחם, שהוא מזון נאות והכרחי למזג האדם, וזה הוא "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים".

נראה כי פירושו של אברבנאל הושפע מפירוש ר' יצחק עראמה (בערך 1420–1494), בעל עקידת יצחק, לפרשת בשלח (שער ארבעים ואחד). עראמה טוען שם, כי ה' שאף שבני ישראל יסתפקו במן, שהוא מזון נאות גם לגוף האדם וגם לשכלו. אולם העם הביע געגועים לסיר הבשר וליכולתם לאכול לחם לשובע (שמות טז: ג). ה' נענה להם בתחילה בלחם בלבד, ולא בבשר, כפי שנאמר, "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שם, ד). זאת משום שרצה שיהיו במדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, של אלה שבחרו חיי פרישות והמתנזרים מאכילת בשר.

מלבי"ם, בפירושו לבראשית (א:כא) טוען שהאדם אינו מותאם מטבע ברייתו לאכילת בשר, ואף מדבר בשבח אופיים הנוח של עמים שאינם ניזונים מבשר:

וכבר בארו החוקרים שהאדם משורש יצירתו לא נברא לחיות מן הבשר, שכן נראה מבריאת השנים והמלתעות שלו, והחיות הנוחות בטבעם הם החיים מן הצמחים, וכן עמים רבים בהודו החיים מן הפירות נוחים בטבעם יותר.

כאמור לעיל, מן המקרא עולה שנקודת הראשית של המין האנושי לא הייתה כרוכה בנטילת חייהם של בעלי-חיים לצורך מאכל. לכך יש להוסיף שכך מתוארת גם נקודת האחרית; מחזון ישעיהו עולה שבאחרית הימים ישררו השלום וההרמוניה בין כל ברואי ה', שישובו כולם לתזונה צמחית:

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה (יש' יא:ו-ח).

אברבנאל, בפירושו על אתר, חוזר על דבריו בפירושו לתורה (שמות טז:ד), שאכילת הבשר גורמת לאכזריות, ומוסיף: "ובעבור זה ייעד הנביא שבימות המשיח האריה כבקר יאכל תבן, ר"ל שמזה יזון לא מאכילת הבשר ולכן לא יהיה בו אכזריות חמה ושטף אף ולא ירעו ולא ישחיתו".

סיכומו של דבר, תזונה מן הצומח מוצגת ביהדות כאידיאל וכמצב מתוקן, ששרר בתחילת קיומו של המין האנושי וישוב לשרור באחרית הימים. לפי דון יצחק אברבנאל כוונת ה' בהורידו "לחם מן השמים", הייתה להשיב את עם ישראל לתזונה צמחית, שהיא הראויה לגופם ולנפשם של בני האדם. אולם ניתן לומר כי "זוללות ומלוי מעים ותאווה גוברת", כלשון אברבנאל הם הסיבה לכך שניסיון זה נכשל והמין האנושי עודנו אוחז באכילת בשר.

מסר זה אקטואלי במיוחד בימינו, הן משום שתעשיות המזון המודרניות, החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים, הביאו לדרגה קיצונית את ההתעללות בבעלי-החיים, בניגוד גמור לדרישת ההלכה לספק את צרכיהם הפיזיים והרגשיים הבסיסיים, הן משום הנזקים הסביבתיים הכבדים שגורמות תעשיות המזון מן החי לכדור הארץ, שאנו מצווים לשמור עליו, והן משום הנזקים הבריאותיים הכרוכים באכילת מזונות מן החי, וביניהם סוגים שונים של סרטן ומחלות לב, שהם גורמי התמותה העיקריים בתרבות המערבית, ואילו אנו מצווים הרי להישמר לנפשותינו ולדבוק בחיים.

 

עורך: הרב ד"ר חיים טלבי
עריכה לשונית: גב' נעמי קסירר
תאריך עדכון אחרון: 30/06/2016