רשת של צלילים: מחקר חדש מלמד על סוד הקסם של רשתות אנושיות | אוניברסיטת בר-אילן
Whatsapp Facebook Instagram Twitter Linkedin Flicker Youtube

חדשות בר-אילן

משרד הדוברות טל': 03-531-8121 פקס: 03-738-4079 Spokesman.Office@mail.biu.ac.il
  • רשת של צלילים: מחקר חדש מלמד על סוד הקסם של רשתות אנושיות

    תאריך: 2020-08-18 שעה: 9:23

    ד"ר מוטי פרידמן מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן, פרופסור ניר דודזון ממכון ויצמן, ואלעד שניידרמן מאוניברסיטת סטוני ברוקס בניו יורק, גייסו 16 כנרים וכנריות כדי לחקור התנהגות של רשת אנושית ולגלות מה מייחד אותה מרשתות אחרות, למשל של בעלי חיים, מחשבים ועצמים אחרים.

    התוצר שהתקבל מערב מדע ואסתטיקה וגם מעורר מחשבות על התפשטות הקורונה.

    תופעת הסנכרון, בה מערכת מורכבת פועלת כגוף אחד, היא תופעה חשובה  המתקיימת בטווח סקאלות עצום – מחלקיקים תת-אטומיים ועד גלקסיות. בביולוגיה דגים, ציפורים, ואף תאים מסתנכרנים כדי לשרוד. סנכרון של קבוצה מהותי לבני אדם, וקריטי לבריאותנו הגופנית והנפשית. ניתן לראות דוגמאות לסנכרון בנהגים בכביש או בקהל של אנשים המוחאים כפיים יחדיו. כיום, כדי שקבוצת אנשים תקבל החלטה, הם לא חייבים להיפגש, אלא ישנה רשת מורכבת של קשרים. תופעת סנכרון בין בני אדם ברשת מורכבת לא נחקרה עד היום והיא הכרחית להבנת קבלת החלטות, להבנת התפשטות fake news, למדעי הפוליטיקה, הכלכלה והתפשטות מחלות.

    כדי להוסיף לידע הקיים על סנכרון בין בני אדם, ולחקור אותו לראשונה בצורה מדידה ומדויקת, יצרו מערך מוזיקלי שפועל כרשת. כל צומת הוא נגן או נגנית כינור חשמלי, שמקשיבים בעזרת אוזניות לכמה מהכנרים האחרים. כל הנגנים ניגנו משפט מוזיקלי זהה, וכל אחד מהם שמע דרך אוזניות את הביצוע של עצמו ושל שניים או יותר מחבריו. נוסף על כך, הנגנים הופרדו זה מזה באמצעות מחיצות כדי לנטרל מידע חזותי. ההנחיה היחידה שהנגנים קיבלו הייתה, "תסתנכרנו. לא משנה אם תאטו או תגבירו את הקצב."

    מערך הניסוי שהחוקרים יצרו אפשר להם לשלוט בקישוריות של הרשת, כלומר לכמה מחבריו מחובר כל נגן, ובעוצמה שבה כל נגן שומע את הנגנים האחרים. החוקרים הוסיפו השהיה - כל נגן שמע את מה שהנגן שלידו ניגן לפני זמן מסוים. בהשהיה נמוכה, הנגנים האטו מאוד את הקצב, דבר שידוע לכל מי שניסה לשיר או לנגן דרך מערכת זום. בהמשך החוקרים הגדילו את ההשהיה בהדרגה. כאשר היה מספר זוגי של נגנים, הנגנים מצאו מצב יציב אחר, שבו כאשר נגן אחד נמצא בתחילת המשפט המוזיקלי, השכנים נמצאים באמצע. הנגנים שמרו על מצב יציב זה על ידי שינוי קצב הנגינה שלהם, אפילו אם היו צריכים להאט או להאיץ את נגינתם פי 5. כאשר היה מספר אי זוגי של נגנים, ההשהיות מנעו מהנגנים להסתנכרן והמערכת הגיעה למצב שנקרא "מצב תסכול". במצב כזה הנגנים פשוט התחילו להתעלם מחלק מהשכנים שלהם ובעצם, אפקטיבית, ניתקו חלק מהקשרים. המודלים בתורת הרשתות המתארים מצבי "תסכול" מדברים על התפשרות בביצוע בין הצמתים ברשת ומעבר למצב של "אמצע".

    "בני אדם מתנהגים בצורה שונה," מסביר ד"ר פרידמן. "במצב של תסכול הם לא מחפשים 'אמצע', אלא מתעלמים מאחד מהקלטים. זאת תופעה קריטית שמשנה את הדינמיקה של הרשת. לא התייחסו אליה עד היום כי המדידות לא היו נקיות ולא ניתן היה להראות זאת."

    המחקר של ד"ר פרידמן ועמיתיו, שהתחיל למעשה כפרויקט מדעי-אמנותי עבור מוזיאון הננו באוניברסיטת בר-אילן, מציע שני חידושים: הראשון הוא מתודולוגי – פלטפורמה שמודדת דינמיקה של רשת אנושית בצורה מדויקת ונקייה. החידוש השני הוא העדות לכך שלרשת אנושית שני מאפיינים ייחודיים, הראשון הוא הגמישות לשנות את הקצב, והשני הוא היכולת לסנן קלט ואפילו להתעלם מקלטים שיוצרים תסכול. יכולות אלו משנות בצורה מהותית את הדינמיקה של רשתות אנושיות יחסית לרשתות אחרות ומחיבות שימוש במודל חדש לצורך ניבוי התנהגות של בני אדם.

    המחקר מלמד כמובן על קבלת החלטות של נגנים בתזמורת, ובנוסף תורם להבנתנו את הדינמיקה של קבלת החלטות והתנהגויות שונות שעשויות להשפיע על התפשטות מגפה ועל התפשטות מידע שגוי ברשת חברתית.

    מאחר שאי אפשר לדבר על רשתות בלי להתעלם מהרשת האנושית שדרכה מתפשט נגיף הקורונה, ד"ר פרידמן מפנה תשומת לב למצב לא שגרתי: משבר הקורונה הוא מקרה מיוחד שבו אנו נדרשים לצמצם את מספר הקשרים, כלומר האינטראקציות, שלנו ברשת. מדובר כמובן במבנה מרובה רעשים, אבל גם בו אנחנו כנראה מסננים מידע כדי להימנע מתסכול ופשרה.