פרשת בא

פרשת בא

 

הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם - פרופ' אריק לווי
שהיית בני ישראל במצרים נמשכה 430 שנה;  כך לפחות מספרת לנו התורה: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". עוד

 

החודש הזה לכם ראש חודשים: על מצות קידוש החודש ואילוצי רס"ג - הרב ד"ר יוחנן קאפח
המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל היא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", ודרשו בה חכמים דרשות רבות הנוגעות לקידוש החודש ועיבור השנה. עוד

 

רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם / לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה – פרופ' אפרים חזן
פרשתנו פותחת בתיאור שתי המכות האחרונות. לקראת המכה המכרעת, מכת בכורות, באה מצוות קידוש החודש בלוויית הקביעה "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". זו המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם לקראת הגאולה. עוד

 

לאן נעלם הכלב? - יונה בר-מעוז
ייחודן של מכות מצרים הוא בביצוע המדויק של האזהרות המוקדמות, שכן מכות טבע מסוגים שונים היו שכיחות בימי קדם בכל מקום, ולולי האזהרות המוקדמות היו המצרים מייחסים ליד המקרה את המכות שניחתו עליהם. עוד

 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים - "מאפלה לאורה" - על חטא ותשובה - ד"ר ישי-חי רוזנברג
בפירוש הרב שמשון רפאל הירש לתורה, שב הרש"ר הירש על עמדתו החינוכית המוכרת מכתביו החינוכיים, ולפיה הקב"ה חימש את האדם במנגנון פנימי, המניע אותו לצאת למסע תיקון לאחר שהכיר בחטאו וכישלונו. מנגנון זה מורכב לדעתו מן המצפון ומרגש הבושה. עוד

 

התעללות ה' במצרים - ד"ר יאיר ברקאי
בתחילת פרשת בא מפורטות המטרות של מכות מצרים. המטרה הראשונה היא עבור מצרים והשנייה לישראל, אך הצד השווה בשניהם הוא הכרת ה' וגבורתו, והנחלתה לדורות הבאים. אולם בפסוק ב' ישנו ביטוי טעון: "אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם". מה בדיוק אמורים ישראל לזכור ולספר לדורות הבאים? עוד

 

הוציאנו ממצרים ונתן לנו את ממונם - ד"ר מיכאל קנובסקי
המדרש אומר שתכניתו של הקב"ה, כפי שנאמרה למשה במעמד הסנה, הייתה ידועה לבני ישראל מהרגע שחזר משה ממדיין למצרים. ר' חונה בשם בר קפרא דרש שבגלל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע ולא היה בהן פרוץ ערווה. כלומר, בני ישראל ידעו כשנה מראש שישאלו ממצרים כלים יקרים, ולא הלשינו לשלטון המצרי על תכנית זו. לקיחת כלי הכסף והזהב מהמצרים הייתה כה חשובה לתכניתו של הקב"ה, שהוא, כביכול, צריך היה לשכנע את בני ישראל שייקחו את מחמדי מצרים. עוד

 

מהותן הסמלית של מזוזות הבתים - ד"ר יאיר ברקאי
מצוות נתינת הדם על המזוזות והמשקוף מעוררת תמיהות שונות, וכבר עסקו בה רבים. לכן אני מבקש להתמקד במקום שבו נצטוו ישראל לקיים את המצווה, ובמשמעותו הסמלית. הכתוב אומר: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" (שמ' יב:ז). עיון במקורות השונים מלמדנו שיש למקום נתינת הדם משמעות מעבר להיותו מקום בולט לעין. עוד


כמה שנים ישבו ישראל במצרים - ד"ר מרדכי סבתו
נאמר בפרשתנו: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שמ' יב:מ). בפירושו לפסוק, מבקש רש"י ליישב שתי שאלות העולות מפסוק זה. האחת, שהפסוק הזה סותר לכאורה את האמור בפסוק "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בר' טו,יג). השנייה, שהפסוק הזה והפסוק בבראשית אינם מתיישבים לכאורה עם מספר השנים שהתורה מזכירה בפרשת וארא. עוד


שאלות בדבר הצדק האלוהי במכת בכורות - ד"ר גלעד ששון
שאלת פגיעתו של ה' במי שלא חטאו הועלתה בפניו כבר על ידי אברהם: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?" (בר' יח:כג). במכת בכורות, יש מקום לשאול שאלה זו פעמיים. בראשונה, מדוע פגע ה' בכל בכורות מצרים, אף במי שלא שיעבדו את בני ישראל, ואפילו בבכורות הבהמה, כעולה מדברי משה. עוד 


"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" - פרופ' נתן אביעזר
מהו נס? התשובה הנפוצה היא שנס הוא מאורע על-טבעי, סטייה מחוקי הטבע. חוקי הטבע קובעים את תפקודו של העולם הפיזי בזמנים 'רגילים', אבל לעתים בנסיבות מיוחדות מחליט הקב"ה לחרוג זמנית מחוקי הטבע, ואז מתרחש אירוע ניסי. כאן נטען כי התפיסה הרווחת הזו אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בתנ"ך. כדי להדגים את הדבר נדון בנס מפורסם. עוד


"כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ" - פרופ' אמריטוס יוסף תבורי
אחד הקטעים החביבים בהגדת הפסח הוא הברייתא על ארבעת הבנים: החכם, הרשע, התם ומי שאינו יודע לשאול. שלושה מן הבנים מצויים בפרשתנו אבל לא בסדר שבו הם מופיעים בהגדה.זיהוי אופיים של הבנים בפסוקים מבוסס על עיון מדוקדק בכתובים. השאלה "מה העדוֹת" מלמדת שהשואל מבקש ללמוד, והיא שאלת החכם, ומי שאינו "שואל" אלא "אומר" מוגדר רשע, משום שמי ש"אומר" ואינו "שואל" הוא בוטה ומתגרה ואינו רוצה להשתלב וללמוד. השואל שאלה פשוטה – "מה זאת", הוא תם, והבן הרביעי אינו שואל כלל, אלא אנו מצֻווים להגיד לו. עוד

 

לכל פרשיות בא

תאריך עדכון אחרון: 30/12/2018