פרשת שמות

פרשת שמות

על הכשרתו והעצמתו של מנהיג: עיון ב"אותות הסנה" - ד"ר אלינורה הרצוג
מעמד הסנה, השייך לסוג הספרותי המכונה "סיפורי הקדשה", מספר על מינוי משה לשליחותו – הוצאת בני ישראל ממצרים – ועל התנגדותו  לשליחות. עוד

 

למה, דתן ואבירם, תפריעו את העם? - יונה בר מעוז
חז"ל זיהו בתוך קבוצת השוטרים המוכים  את דתן ואבירם החולקים על משה בעדת קורח, בשל הביטוי השווה "נצבים". עוד

 

תהליכים לדה-הומניזציה של עם – במצרים ובגרמניה הנאצית – מנחם ברונפמן
במאמר זה אבקש להתחקות אחר ביאורי המפרשים הקלאסיים לחמישה פסוקים מפרשתנו, והקבלת התמצית הפרשנית העולה מדבריהם לסיטואציה היסטורית שהתרחשה בזמן מן הזמנים שלנו, וזאת ברוח דברי חז"ל: "סדנא דארעא חד הוא". עוד

 

"לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים אלא כדרך שחלוקין בחומש שני" - ד"ר ישי-חי רוזנברג
שמותיהם של חמשת חומשי התורה המקובלים היום הולכים אחר המילים הראשונות שבכל ספר: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. בספרות חז"ל אנו מוצאים שלושה שמות המושתתים על תוכן הספר: "תורת כהנים" (ויקרא), "חומש הפקודים" (במדבר), "משנה תורה" (דברים). עוד

 

טירון היה משה לנבואה – ד"ר יושי פרג'ון
בפרשת שמות מתוארת שליחותו הראשונה של משה כנביא, תחילה לבני ישראל ואחר כך לפרעה. בעוד שליחותו לישראל זוכה להצלחה, שליחותו לפרעה מובילה להחרפה של השעבוד: העבודה שהייתה גם קודם קשה מאוד, הופכת בלתי אפשרית, ושוטרי ישראל מוכים על שאינם מוציאים מאחיהם הדוויים את התפוקה הנדרשת. עוד

 

התיקון של משה – ד"ר עומר מינקה
בשני הפרקים הפותחים את פרשת שמות מובא סיפור קורותיו של משה, למן תיאור הרקע ללידתו ועד לתום התבגרותו, משנמצא בוגר דיו כדי לקבל את שליחותו המיוחדת מפי הגבורה. הצגה כה נרחבת של גיבור בתורה היא יוצאת דופן, במיוחד כשמשווים אותה להצגת גיבורים אחרים במקרא. עוד 

 

"חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה" - אבינועם כהן
מפשט הדברים ברור, וכן מוסכם על המפרשים, שמשה היה אמור להיענש בגין התרשלותו במצוות מילה. למרות זאת הזדעק ר' יוסי (בן חלפתא) והכחיש נחרצות מוסכמה פשוטה זו: "חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה!" מה עומד מאחורי הזדעקותו זו, וכיצד ניתן לנמקה? עוד

 

"כלי כסף וכלי זהב ושמלות" - פרופ' רפי ועקנין
מצוות שאילת הכלים ניתנה למשה פעמיים. בראשונה במעמד הקדשתו לנביא,  ובפעם השנייה בסמוך לשעת יציאתם ממצרים. נשאלת השאלה: מה חשיבותה הרבה של מצווה זו עד שראה הקב"ה צורך לצוות עליה פעמיים? ומדוע באופן זה? נראה לי שהמעמד שבו ניתנה מצווה זו והלשון שבה נאמרה, עושים אותה למרכיב חיוני בתהליך הגאולה ממצרים; היא נועדה לחולל תהליך של בניין החירות בנפשו של העבד. עוד

 

על החמלה: מה בין הרמב"ם לבין שד"ל - פרופ' חנה כשר
מדרשים לא מעטים מדברים בשבח התנהגותה של בת פרעה. ענייננו במאמר זה יהא בהערכת רגש החמלה כמקור להתנהגות מוסרית. לשם זה נציג שתי תפיסות, של הרמב"ם ושל שד"ל. הרמב"ם דן בקיומו של רגש החמלה, שביטויו המובהק הוא ביחס ההורים לצאצאיהם. בידוע שהרמב"ם סבור שמותר האדם הוא בתבונתו. לפי זה, החמלה אינה מייחדת דווקא את המין האנושי. עוד

 

ציפורה במלון: סיפור של בניית זהות - עדנה הילביץ
ספר שמות נפתח בהצגת האיום הקיומי על בני ישראל במצרים. החל מפרק ב התורה מגוללת את סיפור משה למן לידתו ונערותו ועד התבגרותו. דמותו המרתקת של משה רבנו, שנעשה לימים מנהיגם של ישראל, מקרינה על כל ספר שמות וכל סיפורי התורה. הסיפור הקצר על מה שאירע לצפורה במלון הוא האפיזודה האחרונה של משה לפני תחילת מנהיגותו, ודווקא בה משה אינו נוטל חלק. עוד

 

פרשת שמות - ד"ר מאיר סיידלר
פרשת שמות כשמה כן היא: היא מתבלטת בשמות חדשים רבים המופיעים בה לראשונה, בהם כאלה שמשמעם מוסבר במקרא עצמו (משה, גרשום) ויש שמופיעים ללא הסבר (רעואל או יתרו, שפרה, פועה, אהרן), אף כי רובם ככולם זכו לביאור ופירוש בדברי רבותינו. גם הקב"ה מופיע בפרשתנו בשמות חדשים ("אֶהְיֶה", "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"), אך מלבד שמות אלה הוא מופיע גם במעין ייחוס חדש שהכתוב מייחס לו. עוד

 

משמעותו של הביטוי "וַיִּשְׁרְצוּ" - ד"ר יאיר ברקאי
בדרך כלל המפרשים ומדרשי חז"ל רואים בביטוי "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ" תיאור לריבוי בלתי טבעי.  כפירוש רש"י על אתר, בעקבות המדרש: "'וַיִּשְׁרְצוּ' – שהיו יולדות שישה בכרס אחד". (תנחומא, שמ' ח) אלא שמעטים המקומות שבהם המקרא משתמש בפועל זה לתיאור ריבוי אנושי. בדרך כלל הביטוי "פרו וירבו" עניינו התרבות בדרך הטבע, על ידי זכר ונקבה. אבל "וַיִּשְׁרְצוּ" הוא ביטוי לריבוי בדרך שמעל לטבע האנושי, כהתרבות של בעלי חיים השורצים על פני האדמה או במים, מכאן גם שמם – שרצים. עוד

 

לכל פרשיות שמות

תאריך עדכון אחרון: 20/12/2018