Whatsapp Facebook Instagram Twitter Linkedin Flicker Youtube

פרופ' עמיצור ברק

פרופ' עמיצור ברק

 

קין והבל: מניעים פסיכולוגיים, אידיאולוגיים, ביולוגיים ולוגיים

אילו מסרים ולקחים כלליים, לדורות, התורה מנסה ללמדנו בסיפור על הריגת הבל, מעבֵר לְדיווח על אירוע היסטורי-מקראי? וביתר פירוט: מה באה התורה ללמדנו על "המצוי", "הרצוי" ו"הצפוי"?*

בפרשתנו, המצוי הוא טבע האדם;  הרצוי – ההתנהגות הראויה בנסיבות שדומות לאלו ששררו באירועי הפרשה, כגון קבלת קורבן הבל ודחיית מנחת אחיו; והצפוי – תוצאות התנהגותנו אם ננהג בהתאם לרצוי או בניגוד אליו.

קין הוא האדם הראשון בהיסטוריה שנולד מאם ואב, אך עם זאת חווה ילדות אצל הורים לא מנוסים, שלא חוו הורות כלל, ונראה שלא חוו ילדות כלל. התנהגותו של קין היא מצד אחד מובנת מאוד, לפחות לכאורה, ומצד שני גם תמוהה מאוד. מובנת – שהרי שכיח וטבעי שהרואה את זולתו מצליח יותר, מקנא בו, ועלול להידרדר לשנאה כלפיו ואף לאלימות. תמוהה – משום שהתנהגות כזאת היא ילדותית ולוקה גם בעיוורון נפשי, משום שהיא מתעלמת מהפגיעה בהורים, מתגובתם, ובייחוד מעונשו של הא-ל, שיבוא בעקבות אזהרתו הישירה והמפורשת "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בר' ד:ז).

הפרדוקס של התנהגות מובנת ועם זאת תמוהה ניתן להבנה, אם נבחין – עם הכירנו במורכבות הנפש – בין ארבע "לוגיות" שונות שמניעות את האדם, ומשפיעות על התנהגותו והחלטותיו: אחת גופנית – ביולוגיה, ושלוש נפשיות: לוגיקה, אידיאולוגיה ופסיכולוגיה.

  • ביולוגיה – צרכים גופניים ותאוות: מזון, נוחיות, הנאות חושניות, מין, עייפות ומניעת כאבים; 
  • לוגיקה – היגיון, תועלתיות וכדאיות; 
  • אידיאולוגיה – ערכים, מוסר ומצפון;
  • פסיכולוגיה – יצרים, רגשות, דחפים, מעצורים ותסביכים.

ויש מניעים שמורכבים מצירוף כמה מה"לוגיות" הללו. כגון, שאיפה לאסתטיקה, הומור, כבוד, סקרנות ועוד. ה"לוגיות" הללו קיימות הן אצל האדם הבודד הן בקרב קבוצות, קהילות ועמים, במינונים ובאופנים שונים מאדם לאדם ומציבור אחד למשנהו.

מחד גיסא, יש מצבים שבהם האדם עומד בפני הכרעה כלשהי, וארבע ה"לוגיוֹת" מצויות בהרמוניה, או שחלקן אינן רלבנטיות והנותרות מתואמות,  ואז קל לו להחליט. מאידך גיסא, יש בחיים מצבים של דיסהרמוניה, ניגוד הכרעות מצד אחדות מה"לוגיוֹת", ואז קשה להחליט: כשהרגש מנוגד להיגיון והנטייה הפסיכולוגית היא אנטי-לוגית; או כשמניעים אידיאולוגיים ושמירת עקרונות דוחקים שיקולים הגיוניים לטווח קצר וארוך (כגון: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אַבקוּלָס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו", גיטין נו ע"א). שכיחה גם דיסהרמוניה בין דחפים ביולוגיים ושיקולים לוגיים (עישון), פסיכולוגיים (בושה) ואידיאולוגיים (שביתת-רעב).

הכרעה במקרה של דיסהרמוניה בין ה"לוגיות" תלויה באישיות. אנשים פרגמאטיים ניחנו במינון לוגי גבוה ודומיננטי; אצל הרגשניים מכריע המרכיב הפסיכולוגי; אנשי חזון ערכיים, בעלי רגישות חברתית, לאומית, או דתית חזקה מוּנעים ע"י מינון אידיאולוגי גבוה; ואנשים יצריים או נהנתנים יכריעו לטובת נוחיות וסיפוק גופני.

התבוננות בציבור אקראי מביאה למסקנה זהירה, שאצל הרוב – המרכיב הפסיכולוגי גובר על ה"לוגיות" האחרות. שלמה המלך ניצל עובדה זו כדי לזהות את האֵם השקרנית, במשפט המפורסם שהוציא מוניטין לחכמתו. שהרי אילו נהגה השקרנית בהיגיון, הייתה מתנגדת בתוקף לגזִירת הילד החי.

ומהכללים האלה – לרצח הראשון בהיסטוריה. קין, האבטיפוס של האדם הבעייתי לעצמו ולזולתו, הונע ע"י יצר פסיכולוגי אנטי-לוגי, כמו רבים ורעים אחריו. שני אירועים נפרדים, אף שהם סמוכים וקשורים זה בזה, הביאו לרצח הבל. הראשון: מנחת קין נדחתה,  על אף שהוא היה זה שיזם והביא מנחה ראשון. השני: מנחת הבל התקבלה, על אף שהוא הביא אותה בעקבות אחיו. אילו חשב קין באופן לוגי, היה מסיק: (א) יש פגם, שכנראה אינו ידוע לו, באישיותו או במעשה הבאת המנחה. (ב) יש מנחות המתקבלות ברצון. (ג) יש אח קרוב פיזית, שהצליח, וממנו ניתן ללמוד בשיטת "מצא את ההבדלים" מה פגום בו, בקין, או במנחתו. בזכות קיומו וקרבתו של הבל, אפשר לתקן. לולא שעה הא-ל למנחת הבל, או לולא נולד הבל, היה קין נותר ללא יכולת לאתר את הפגם הנעלם. אלא שחוכמה לוגית זו לא הצליחה להכריע את המניע הפסיכולוגי המוזר, המיותר והחמור כשהוא דוחף לכיוון שלילי והרסני – קנאה ותחרות.

מכאן ניתן להפיק לקחים אחדים מהפרשה:

  • במישור ה"מצוי": [א] יצר לב האדם גובר תכופות על ההיגיון. [ב] קנאה בהצלחת הזולת, הגוררת שנאה, התנכלות ואלימות אינה רק מרושעת, התוצאות מנוגדות גם להיגיון, ומטופשות! [ג] אי אפשר להסתיר פשעים: הא‑ל יודע מראש ומזהיר, ומגיב לאחר המעשה לפחות בחלק מהמקרים. [ד] הא-ל הוא "שופט כל הארץ", ככתוב בפרשת "וירא", ולא "שוטר העולם", ואולי לכן אינו מונע פשעים (זהו גם לקח תיאולוגי).
  • במישור ה"רצוי": [א] מאמר הא-ל לקין, בגילוי השכינה הראשון שזכה לחוות, היה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ... הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". משמעו – יש להיאבק ולהכריע את היצר השלילי לטובת ההיגיון. [ב] יש לנצל ולמנף כל כישלון ולהפיק ממנו את הלקחים הנכונים גם כדי להחכים כללית וגם כדי להימנע מכישלונות נוספים.
  • במישור ה"צפוי": [א] הגמול בוא יבוא. [ב] אין אדם יודע מה הגמול. [ג] לא ידוע מתי יצֵא הגמול לפועל; אחרי זמן רב או מיד. [ד] לא-ל יש שיקולים ותוכניות נעלמות מאתנו באשר לצורת התגובה, לעיתויה ולעוצמתה.

חז"ל, בהיעדר הפירוט בתורה, הוסיפו תובנות אפשריות על מה דיברו קין והבל בשדה. מדרש ידוע מנסה לתאר את מגוון הסיבות למאבקים בין בני אדם, יחידים כקבוצות (בראשית רבה פרשה כ"ב):

"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" וגו', על מה היו מדיינים, אמרו בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המיטלטלין, זה אמר: קרקע שאתה עומד עליה שלי, וזה אמר: מה שאתה לובש שלי..., מתוך כך ויקם קין אל הבל... ויהרגהו; רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין, אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר בתחומי..., שנא' "ויהי בהיותם בשדה", ואין שדה אלא בהמ"ק, כנאמר (מיכה ג:יב) "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ", ומתוך כך ויקם קין...; יהודה בר אמי אמר: על חוה... היו מדיינין, אמר רבי איבו חוה... חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין.

ומן המשל הפרטי אל הנמשל הכללי: בני אדם מתקוטטים, נלחמים והורגים, לשיטת המדרש [א] על רכוש – נדל"ן, כסף, משאבים, טריטוריה, חפצי-ערך.  [ב] מלחמות דת. [ג] על חמדת נשים. לפי מודל ארבע ה"לוגיות", המלחמה על רכוש היא ממניעים לוגיים של תועלת אנוכית, מלחמות הדת הן אידיאולוגיות וחמדת הנשים היא ביולוגית (תוצאת הורמונים). כך נראה שמפשט הפרשה וממדרשה נובע, כי המניעים למאבקי כוח שמדרדרים לאלימות ואף לרצח יכולים להשתייך לכל אחת מארבע ה"לוגיות".

יש להעיר, שהמודל של סיווג מניעי ההתנהגות האנושית לפי ארבע ה"לוגיות" הוא לעתים פשטני, והמציאות מורכבת יותר. שכן, מניע מסוים עשוי להשתייך ליותר מ"לוגיה" אחת. מדובר הן במניעים חיוביים והן במניעים שליליים: מחד, כמעט כל מניע לוגי, אידיאולוגי או אף ביולוגי מלווה במרכיב פסיכולוגי קטן. מאידך, כמעט לכל מניע שהוא בעיקרו פסיכולוגי מנסים למצוא הסברים לוגיים ואידיאולוגיים, לעתים בתמימות או בזדון, תוך המעטת המניע הפסיכולוגי או הבלעתו. גם אם ההסברים הללו נכונים, עדיין אין הם העיקר. יש אולי מקום למחקר היסטורי שיבדוק היטב את המרכיבים של הדחפים הפסיכולוגיים, היצריים והרגשיים – אישיים, קבוצתיים ולאומיים – של התרחשויות והתפתחויות היסטוריות. מחקר יסודי כזה עשוי לתת למרכיבים אלה את משקלם הנכון, בצד הסברים מלומדים באשר לשיקולים פרגמאטיים של אינטרסים ואידיאות דתיות וחברתיות.

לסיכום, אם רוצים להבין נכון את ההתנהגות האנושית, בייחוד במקרים פתולוגיים, חשוב להבחין בשוני שבין ארבע ה"לוגיות" הן מבחינת מהותן, הן מבחינת המינון האישי השונה שבו הן מצויות באנשים שונים, והן מבחינת העוצמה השונה שבה כל אחת מהן משפיעה עלינו.

לקח אפשרי נוסף מפרשתנו – כל פשע הוא תוצאה של עיוות נפשי לא הגיוני. ככל שהפשע חמור יותר כך הוא מעיד על עיוות חמור יותר מחד, ועל פגם קשה יותר בחשיבתו ההגיונית של הפושע, מאידך. פשע הוא גם רֶשַע וגם טיפשות.

 

 

לצפייה ב-PDF

 

הדף שבועי, גיליון 1240, פרשת בראשית, תשע"ח

עורך: פרופ' יוסף עופר
עורכת לשון
: רחל הכהן שיף

 


*   עמיצור ברק, פרופ' להנדסת מים, אוניברסיטת אריאל.

תאריך עדכון אחרון: 30/10/2017