פרופ' אמריטוס אפרים חזן

פרופ' אמריטוס אפרים חזן

וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וְלִזְבוּלוּן בִּזְבוּלוֹ

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם (בר' מט:כח).

רש"י מפרש על אתר:

ברך אותם - לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם.

מברכת יעקב ואילך הפכו הדימויים שניתנו לבני יעקב לסמלים המייצגים את שבטי ישראל. אלה שלא קיבלו דימוי מוגדר, בברכת יעקב או בברכת משה, זכו במשך הדורות להשלמת הדימוי, ולפעמים לכמה דימויים. כגון, חושן ללוי, חומה לשמעון ודודאים או מים לראובן. מלבד דימוי החמור, המציין, על פי המדרש והפרשנות המסורתית, התמדה ונשיאה בעולה של תורה, יששכר זוכה לדימוי נוסף שאינו בברכות - דמות שמש וירח, על פי הפסוק: "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם" (דבהי"א יב:לג). כתוב זה מתאר את בני יששכר כבקיאים בקביעת הלוח העברי, המתנהל הן על פי השמש והן על פי הירח.

הדימויים השונים נזדהו הזדהות כמעט מוחלטת עם שמות השבטים עד כדי כך, שבקהילות רבות ניתנו לילדים צמדי שמות הכוללים שם משמות השבטים ולצדו שם בעל החיים המסמל אותו, כך: יהודה אריה, נפתלי צבי ובנימין זאב. לעתים ניתנו שמות בעלי החיים ביידיש: יהודה לייב, נפתלי הירש או בנימין וולף. יוצאים מכלל זה, מטעמים מובנים, דן ויששכר. בקשר ליששכר מצוי הצירוף "יששכר דוב", כביכול ביקשו לשמור על הקשר עם הברכה, אך לא עם הסמל כפי שהוא.

לצד הדימויים שבברכות, נצטרפו אבני החושן, כפי שהציג זאת רש"י:

באֹתֹת - כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.[1]

הסיכום "כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר" מחבר אל שנים עשר השבטים סדרות אחרות בנות שנים עשר איברים: חודשי השנה והמזלות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במפורש במסורת פיוטי הטל והגשם. כגון, פיוט הטל "אלים ביום מחוסן",[2] שבו כל חודש זוכה לשתי מחרוזות המבקשות על הטל. בתוך כך נזכרים מזלו של החודש ורמז לאחד משבטי ישראל. כך, למשל, הפיוט קושר בין חודש תמוז שמזלו סרטן, בעל חיים הקשור למים, לשבט זבולון אשר "חוֹף יַמִּים בְּצַיְנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ". כלומר, נחלתו מיוחדת ומצוינת בזכות הטל אשר ירד על הצמחים וניצניהם. שילוב מעניין בין שמות שנים עשר השבטים לבין חודשי השנה והמזלות בונה רבי אברהם אבן עזרא בפיוט הבא:

 

      שִׁיר אֶעֱנֶה, / כִּי הִנֵּה / מְבַשֵּׂר טוֹב חִישׁ יִצְעַד -

      אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָבֵי גִלְעָד.

 

      אֵל חֵילִי / בְּךָ גִילִי / בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה:

      יוֹם רִאשׁוֹן - / כְּבַת אִישׁוֹן / בְּצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחֱסֶה

5    בְּכֹל עִנְיָן / וְכֹל קִנְיָן, / וְכֵן בַּשֵּׁנִי אֶעֱשֶׂה;

      וּבַשְּׁלִישִׁי / אֶת רֹאשִׁי / בְּכֹל אֲשֶׁר אֶפְנֶה אֶנְסֶה,

      וּבָרְבִיעִי / הֱיֵה יִשְׁעִי - / לֹא אָגוּר מִשּׁוֹסֶה,

      וּבַחֲמִישִׁי / וּבַשִּׁשִּׁי / בְּמֵי גִיל יָגוֹן תַּמְסֶה,

      וְנִכּוֹנֵן / בְּרֹב רַנֵּן / וְגַם דָּת זָכוֹר נַעֲשֶׂה -  

10  וְהַבָּשָׂר / בַּל יֶחְסַר / וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

 

      בְּכֹל חֹדֶשׁ / גִּיל חַדֵּשׁ - / וְתִשְׁרֵי יָבוֹא בְשִׂמְחָה,

      מִמַּרְחֶשְׁוָן / עַד סִיוָן / אֱהִי בְהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה,

      וּבְכִסְלֵו / אֱהִי שָׁלֵו / טֵבֵת, שְׁבָט אַצְלִיחָה;

      בְּחֹדֶשׁ אֲדָר / הַנֶּאְדָּר / גְּבוּרַת אֵל אָשִׂיחָה,

15  וְנִיסָן בָּא / בְּנֵס אַהֲבָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה,

      וְאִיָּר הוּא / כָמֹהוּ / וְסִיוָן וְתַמּוּז בִּרְוָחָה;

      וְלֹא אֶדְאַב / בְּחֹדֶשׁ אָב / וּבֶאֱלוּל אֵין צְוָחָה -  

      וְכֹל שָׁנַי / בַּאדֹנָי / בָּטַחְתִּי, לֹא אֶמְעָד.

           רְאֵה, מַלְכִּי, / לְעוֹלָם כִּי / בְּךָ שָׂם עַמְּךָ כִּסְלוֹ.

20  שְׁנַת תְּהִלָּה / וּגְאֻלָּה / כִּדְבָרְךָ קְרָא נָא לוֹ,

      וְקָם רְאוּבֵן, / הוּא הַבֵּן / הָרִאשׁוֹן, לְגוֹרָלוֹ,

      בְּהִתְאַסֵּף / בֵּית יוֹסֵף - / וְשָׁב שִׁמְעוֹן לִגְבוּלוֹ;

      וִיהוּדָה / בְקוֹל תּוֹדָה / וְלֵוִי יִשָּׂא קוֹלוֹ,

      וְגָד וְאָשֵׁר / וְדָן – בְּיֹשֶׁר, / וְנַפְתָּלִי – בְּהֵיכָלוֹ.

25  וְיֵשׁ שָׂכָר / לְיִשָּׂשכָר / וְלִזְבוּלוּן בִּזְבוּלוֹ,

      וּבִנְיָמִין, / לְקֵץ יָמִין, / בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד.

     

      מְלֹךְ עַל עָם, / אֲשֶׁר נִדְהַם / מִגּוֹי מִתְקוֹמֲמֶיךָ,

      הֱיֵה עִמּוֹ / וְצַו שְׁלוֹמוֹ / מִכּוֹכְבֵי מְרוֹמֶיךָ!

      וְהוֹד טָלֶה / אַל יִכְלֶה / וַהֲדַר שׁוֹר תְּמִימֶיךָ,

30  בְּעֵת תְּאוֹמִים / הַתְּמִימִים / יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ;

      וּבְסַרְטָן / אֵין שָׂטָן - / אֲבָל רֻבֵּי שְׁלוֹמֶיךָ,

      וּמֵאַרְיֵה / בִּנְךָ חַיֵּה / וְשִׁית בְּלִבּוֹ אֵימֶיךָ;

      וְהַבְּתוּלָה / תְּהִי בְּעוּלָה, / כְּחֶזְיוֹנֶיךָ וְנָאֳמֶךָ,

      לְמֹאזְנַיִם / פִּי שְׁנַיִם / תֵּן מִטּוּב נָעֳמֶךָ;

35 וְשִׁית עַקְרָב / נְגִיד הוֹן רָב, / לְמַלּאוֹת אֶת אֲסָמֶיךָ,

      וְחֵץ קֶשֶׁת / בְּאַף תָּשֶׁת / בְּלֵב אוֹיְבִים קָמֶיךָ;

      גְּדִי וּדְלִי, / עֲדִי וַחֲלִי, / יֶהֱמוּ עַל רְחוּמֶיךָ -

      כְּמוֹ דָגִים / בְּכָל פְּלָגִים / יִדְגּוּ לָרֹב וְלָעַד.[3]

 

1. אענה: אשיר, על פי במ' כא:יז. מבשר טוב: אליהו הנביא, על פי מלאכי ג:כג. חיש יצעד: יגיע במהרה.  2. אליהו... גלעד: על פי מל"א יז:א. 3. אל חילי: הקב"ה שהוא כחומה סביבי, על פי חב' ג:יט. בך גילי: על פי תה' מג:ד. ימי המעשה: ימי החול, על פי יח' מו:א. 4. כבת אישון: על פי תה' יז:ח. בצל... אחסה: כל מעשיי יהיו מתוך ביטחון בך, על פי תה' נז:ב. 5. קנין: עסקיי בימי החול. 6. אנסה: אשא כנס וכדגל, על פי תה' ד:ז. 7. שוסה: אויביי הבוזזים אותי. 8. במי ...תמסה: תשטוף את יגוני בשמחת השבת. תמסה: תמוסס, על פי תה' ו:ז. 9. ונכונן: נכין עצמנו לקראת שבת. דת זכור: מצוות שבת הכלולה בעשרת הדיברות (שמ' כ:ח). 10. והבשר בל יחסר: בסעודות השבת. ולחם... יסעד: על פי תה' קד:טו, וכיוון ללחם משנה. 11. בכל... חדש: הדובר מציין את ביטחונו בה' בחודשי השנה. 12. אהי... ובבטחה: שיֵרדו הגשמים לברכה. בהשקט ובבטחה: על פי יש' ל:טו. 14. הנאדר... אשיחה: חודש אדר, חודש השמחה והמזל לישראל, ובו מסופרים נסי הפורים. 15. בנס אהבה: על דרך "ודגלו עלי אהבה" (שיה"ש ב:ד). ונס... ואנחה: על פי יש' לה:י. 16. כמהו: אייר ממשיך את ניסן. 17. ולא אדאב: גם בחודש אב, חודש החורבן, לא אדאג, כי הגאולה בפתח. באדני... אמעד: על פי תה' כו:א. 19. כסלו: ביטחונו, על פי איוב ח:יד. 20. כדברך: כפי שהבטחת בפי נביאיך. קרא: הכרז על גאולתו. 21. לגורלו: לנחלתו. 22. בית יוסף: על שלוש נחלותיו: אפרים ושני חצאי המנשה (יה' יז:יז). לגבולו: על דרך "ושבו בנים לגבולם" (יר' לא:טז). 23. ויהודה: ייגאל וישוב לנחלתו. בקול תודה: בשיר של תודה על הגאולה, ישא קולו: בשיר בבית המקדש. 24. בישר: על פי "אודך בישר לבב", תה' קיט:ז. בהיכלו: יודה בבית המקדש. 25. ויש שכר: על פי בר' כט:יח; יר' לא:טו. בזבולו: כינוי לבית המקדש, על פי מל"א ח:יג. 26. לקץ ימין: לעת הגאולה, על פי דנ' יב:יג. בבקר... עד: כברכת יעקב, על פי בר' מט:כז. עד: שלל אויביו. 28-27. מלך: לעת הגאולה תתגלה מלכותך, על פי יש' נב:ז. מכוכבי מרומיך: ממרום שמיך, וכיוון אל המזלות המפורטים בהמשך. 29. והדר שור: על פי דב' לג:יז. תמימיך: ישראל יזכו להוד ולהדר, כחודשי ניסן ואייר, חודשי האביב והפריחה. 30. בעת תאומים: בחודש סיוון. 31. ובסרטן: בחודש תמוז. אין שטן: על פי מל"א ה:יח, ורמז לצום י"ז בתמוז, המציין את נפילת חומות ירושלים. רבי שלומיך: שלומך הרב. 32. ומאריה: מן האויב הפוגע, ורמז למזל חודש אב ולחורבן הבית בידי נבוכדנצר המכונה אריה, על פי יר' ד:ז. חיה: קיים. ושית בלבו אימיך: שים בלב עמך יראתך ולא אימת האויב. 33. והבתולה: כינוי לכנסת ישראל, על פי יר' לא:ג. ורמז למזל חודש אלול. בעולה: לכשתיגאל ותשוב לאישהּ, על פי יש' סב:ד. 34. למאזנים: לעת חודש תשרי. פי שנים: מן השמחה החלה עתה בחגי תשרי. נעמך: על פי תה' כז:ד, מזמור הנדרש על חגי תשרי (ויק"ר כא, ד, ועוד). 35. ושית... אסמיך: חודש מרחשוון שבו מבקשים על הגשמים יהיה ממונה על ברכת התבואה. 36. קשת... קמיך: תצא למלחמה באויביך ותפגע בהם בחצי הקשת. 37. גדי ודלי: מזלות חודשי טבת ושבט. עדי וחלי: יהיו  נעימים ומבורכים כקישוטים על עם אהוביך. 38. דגים... ולעד: רחומיך יזכו לפרות ולרבות כדגים על פני הנחל, על פי בר' מח: טז, ורמז למזלו של חודש אדר.

כאמור, רבי אברהם אבן עזרא משלב את שמות שנים עשר השבטים בין רשימת החודשים לרשימת שנים עשר המזלות. שילוב זה בא בפיוט הבדלה למוצאי שבת, הפותח בהבעת ביטחון בה' לקראת ששת ימי המעשה, והדובר מפרט כל יום מימי השבוע וביטחונו עמו. על פי אותו עיקרון הוא מונה את חודשי השנה במחרוזת השנייה, ואף כאן כל חודש וחודש מביא עמו שמחה, הצלחה וביטחון מלא בה'. אפילו על חודש אב המשורר מכריז: "לא אדאב". הצהרה זו מתבהרת במחרוזת השלישית המתפללת על הגאולה ומפרטת ביחס לכל שבט ושבט את מקומו ואת תפקידו לעת הגאולה. תחושת הגאולה הקרובה, הנראית בהישג יד, עולה מן השורות הפותחות במעין בשורה על אליהו "מבשר טוב", הצועד ובא לקראת הגאולה. המחרוזת הרביעית משקפת את הגאולה ביקום כולו, ומפרטת את ישועת ישראל באמצעות פירוט שנים עשר המזלות, סמליהם וצלילי שמותיהם, תוך כדי משחקי מילים מרתקים ושימוש בדו-משמעות. אכן, פיוט הבדלה הבא להשרות ביטחון ואמונה לקראת ששת ימי המעשה.

 

 

 

 

 

 

עורך: פרופ' יוסף עופר
עורכת לשון: רחל הכהן שיף

 

 

*   אפרים חזן, פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל ובמחלקה ללשון העברית, חבר האקדמיה ללשון העברית

[1]   רש"י לבמדבר ב:ב.

[2]   מחזור פסח, מוגה מעובד ומבואר בידי י' פרנקל, ע"פ שיטתו של ד"ר ד' גולדשמידט, ירושלים התשנ"ג, עמ' 225.

[3]  י' לוין, שירי קודש של אברהם אבן עזרא, א- ב, ירושלים תשל"ו-תש"ם, ב עמ' 317.

תאריך עדכון אחרון: 27/12/2016