הרב ארי דוד קאהן

הרב ארי דוד קאהן

סיפור גניבת הברכה על ידי יעקב הוא מהמפורסמים בסיפורי התנ"ך. כל ילד יודע שיעקב השיג במרמה את הברכה שייעד אביו לעשו, אחיו הבכור. וכאשר נוסיף לסיפור השוד-לאור-היום את האמירה המפורשת של התורה שיצחק אהב את עשו, עלול הקורא לקבל רושם מוטעה באשר ליחסו של יצחק לבניו, ואף להסיק שיצחק העדיף את עשו או אהב אותו יותר. אך אין בפסוקים סימוכין לקריאה שכזו. אדרבה, קריאה מדוקדקת של הפסוקים מלמדת שיצחק הכיר היטב את בניו, הכיר את היתרונות והחסרונות, החולשות והחוזקות של כל אחד מהם,  והוא לא שקל, אפילו לרגע, להעביר את הירושה שקיבל מאברהם אביו לעשו בנו, למרות היותו הבכור, ולמרות שאהב אותו.

לרבקה היה יתרון. היא, ורק היא, החזיקה במידע מקדים, מידע חסוי; היא – ורק היא – ידעה, עוד בטרם לידתם, מה יהיה סופם של כל אחד מבניה. היא זו שידעה ששני בניה ייפרדו זה מזה, וששני עמים יצמחו מהם. לעומתה, יצחק הרשה לעצמו לחלום שבנו עשו, איש הציד, עוד ישחק תפקיד בתוכנית האלוקית, וייקח חלק בהגשמת החזון והייעוד של אברהם. הוא המשיך להאמין, או לפחות לקוות, שאחדות המשפחה תישמר, ועל הילך המחשבה והכמיהה העמוקה של יצחק מעידים הברכות שהוא העניק לבניו.

בפרשתנו יצחק מעניק שלוש ברכות לבניו.  הראשונה מיועדת לעשו, אך יעקב "גונב" אותה. את הברכה השנייה יצחק מעניק לעשו ביודעין: כאשר הוא מברך את עשו, יצחק יודע מעל לכל ספק איזה משני בניו עומד מולו, ומבין בדיוק את הסיטואציה. את הברכה השלישית והאחרונה יצחק נותן ליעקב,  אף היא ביודעין, בהכרה ובכוונה מלאה, לאחר שיעקב כבר "לקח" ברכה אחרת במרמה.

הברכה הראשונה, זו המיועדת לעשו, היא מהיפות שבתורה, ואולי בכלל:

בראשית כז:כח-כט

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

כאשר עשו עומד מול אביו ומבין את אשר עולל לו יעקב, הוא בוכה ומתחנן: "ברכני גם אני, אבי!" אבל יצחק משיב לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים:

"בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ."

הברכה שיועדה לעשו – הברכה שלקח יעקב במרמה – היא ברכה של שפע והשפעה, של אושר ושררה. אין בברכה זו אזכור, ואפילו לא ברמז, של ייעוד רוחני; הברכה מתייחסת לעולם החומר, ותו לא. יצחק לא התכוון לרגע לברך את עשו בברכות רוחניות. ואכן, אחרי שיעקב נוטל את הברכה הראשונה, הברכה לשפע חומרי, נדמה שאין ליצחק ברכה נוספת לתת לעשו. יצחק אינו מסוגל, אינו מוכן – וכנראה לא מעלה כלל על דעתו – לתת לעשו את הברכה שמיועדת ליעקב, כפיצוי על הברכה הראשונה שנגזלה ממנו. העניין מודגש עוד יותר בברכה השלישית, הברכה שיצחק מעניק ליעקב – ביודעין ליעקב – בטרם צאתו לפדן ארם:

בראשית פרק כח, ג-ד

וְאֵ-ל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר־נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם.

אם כך, נראה שאכן הייתה באמתחתו של יצחק עוד ברכה אחת, הברכה השלישית, היא "ברכת אברהם". ברכה זו כוללת את ירושת ארץ ישראל, ברכה רוחנית אשר ללא ספק נועדה מלכתחילה ליעקב. את הברכה לשפע חומרי לקח יעקב במרמה מעשו, אך רבקה היא זו שדאגה שגם את הברכה הזו יקבל יעקב – בנוסף, ולא במקום – הברכה הרוחנית, הברכה השלישית, שלא יכלה בכל מקרה לעבור לעשו.

יצחק חשב, כנראה, שהבן שהיה שרוי ראשו ורובו ברוחניות צריך לקבל ברכה על טהרת הרוח, ואת הבן שהקדיש את עצמו לעולם החומר יש לברך בברכה שמתייחסת לעולם הגשמי. רבקה חשבה

 

 

 

לצפייה ב-PDF

דף שבועי, גיליון 1293, פרשת תולדֹת, תשע"ט

עורך: ד"ר צבי שמעון
עורכת לשון: רחל הכהן שיף

 

 


[1]    רש"ר הירש לבר' כז:א.

[2]    ראו בר' י:ח-ט: "וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל־כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'"; דבהי"א א:י: ו"ְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ".

[3]    שפת אמת, ספר בראשית, פרשת תולדות, שנת [תרנ"א]: "בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו. אבל זו הברכה היא להיות גביר לאחיו כו'. כי יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים, ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי' נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות.

[4] רש"י (בר' כה:כז) מסביר שעשו ניסה לשטות באביו ולהערים עליו, להסתיר את אופיו האמיתי באמצעות שאלות ציניות אודות דקדוקים בשמירת המצוות: "יֹדֵעַ צַיִד -  לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו וְשׁוֹאֲלוֹ אַבָּא, הֵאַיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כְּסָבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת". לנו נותר לתהות מה באמת עמד מאחורי השאלות של עשו: האם הן מצביעות על ניסיון (כושל) לרצות את אביו או ליזום שיחה ולבנות קשר?

[5]    רש"ר הירש לבר' כז:ב-ד.

תאריך עדכון אחרון: 13/11/2018