Whatsapp Facebook Instagram Twitter Linkedin Flicker Youtube

הרב ד"ר יחיאל לאש

הרב ד"ר יחיאל לאש

"שודא דדייני" – האם הכוונה להטלת גורל?

בפרשת משפטים אנו לומדים על הבאת דברי בעלי הדין לפני הדיינים ועל הכרעת הדין על ידם. לדוגמה, שומר הטוען כי החפץ או הממון שעליהם שמר נגנבו: "עַד הָאֱ-לֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱ-לֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (כב:ח). הכוונה לדיינים, כפי שמבואר בגמרא (סנהדרין ג:ע"ב). נשאלת השאלה: כיצד על הדיינים לנהוג אם אינם יודעים כיצד להכריע בדין?

בכמה מקומות בבבלי מופיע הצירוף "שודא דדייני" כאפשרות להכרעת הדין על ידי הדיינים במקרה שאין להם דרך אחרת להכריע בדין. למשל בכתובות:

ההוא דאמר נכסיי לטוביה. שכיב [מת]...אתו שני טוביה...שניהם קרובים ושניהם שכנים ושניהם חכמים – שודא דדייני. (כתובות פח:ע"ב)

אדם שנטה למות אמר לעומדים לידו "נכסיי נתונים לטוביה" אך לא ציין לאיזה טוביה התכוון. אם באו שני אנשים ששמם טוביה, ושניהם שווים בקרבתם לנפטר, לכאורה אין לדיינים דרך משפטית להכריע למי מהם התכוון הנפטר, ועל כן עליהם לנקוט "שודא דדייני". מה כוונת הביטוי "שודא דדייני"? מפרש שם רש"י:

שודא דדייני – הטלת הדיינים, לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה, או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה, שיש לומר בו נתכוין המת לזכות. שודא – כמו שדי בימא (שמ' טו) דמתרגמינן ירה בים, הטיל בים.

לדעת רש"י על הדיינים לנסות ולאמוד בכל זאת את דעתו של הנותן, אף שההבחנות אינן מוחלטות, ועל פי אומד זה להכריע.

לא כן מפרשים תוספות במקום:

שודא דדייני – לא כפי' הקונטרס שפי' שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר, אלא אומר ר"ת שהדיין יתן למי שירצה.

לכאורה, דברי תוספות אינם ברורים. כיצד יחליט הדיין למי לתת? על פי איזה אומד? כיצד תתקבל החלטתו השרירותית לכאורה אצל מי שלא יזכה בירושה? האם אין חשש שירננו אחרי החלטת הדיין ויאמרו שיש דברים נסתרים בדין? להבנת הדברים נוסיף את דברי תוספות בקידושין: "ושודא לשון השלכה, כמו רמה בים דמתרגמינן שדי בימא" (עד ע"א, ד"ח שודא דדייני). דברי התוספות שם בפירוש המונח שודא דומים לדברי רש"י בכתובות. לדבריהם המונח "שודא" משמעותו הטלה, השלכה. הטלת הדיינים. שודא מלשון שדי, ירה, שמשמעו הטיל, הפיל, השליך.

האם ייתכן שיש למונח זה קשר להטלת גורל? גם בגורל אנו משתמשים במונח הטלה: הטלת גורל; ירה – "וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה" (יח' יח:ו), השליך – "וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה" (שם, י); הפיל – "הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (אס', ג:ז). בפירושי הגאונים והראשונים למונח "שודא דדייני" לא נזכר כל קשר בין מונח זה להטלת גורל. עם זאת מסתבר שעקב ההקשר המילולי והאפשרות הסבירה שאף הטלת גורל היא דרך אפשרית להכרעה במקרים כאלו, כאשר הדיינים אינם יודעים כיצד להכריע את הדין, אין לשלול אפשרות זו.

לכאורה היא אינה נראית ראויה פחות מהחלטה שהדיין ייתן למי שירצה, בוודאי מצד מניעת לזות שפתיים ופקפוק בהחלטת הדיין. על אף החידוש המהותי שבדבר והעובדה שאפשרות זו אינה נזכרת בדברי הגאונים והראשונים, אנו מוצאים חכמים מאוחרים אשר העלו אפשרות לבאר כך את המושג "שודא דדייני". במחצית הראשונה של המאה ה-20 כתב ר' משה פרנק, מחכמי צאנז:

ולולי דמסתפינא לפרש פי' חדש בהלכה אמינא שגם בש"ס הנ"ל הפי' שודא דדייני שיפילו הדיינים גורל שיברר להם איך לעשות, למי יתן. דהתוס' שם הקשו על פי' רש"י...לכן פי' ר"ת ז"ל דהפי' של שודא דדייני שיתן הדיין למי שרוצה...אך אכתי קשה, דהרי למי שנותן יש לו נייח נפשי' מן הדיין ע"י שנותן לו, ושמא מצפה לתשלום גמול ממנו ע"ז...או עתה נותן הדיין למי שהי' לו נייח נפשיה של דיין ממנו...לכן כשאני לעצמי הי' נראה לענ"ד מהיות טוב אל תקרי רע והסר ממך עקשות פה, דלמה לי' לדיין להביא על עצמו איזה חשד של פניות ולהביא על עצמו משטמה מבעל דין השני, טוב לו יותר שיפיל גורל ביניהם, ועפ"י א-לקים אשר ניצב בעדת אל יברר לו למי יתן, ושפיר קאמר ע"ז שודא דדייני, שיפילו גורל למי יתן. (השם אקרא: אפרקסתא דעניא, ח"א, דף קכב ע"א)

לדבריו, "שודא דדייני" היא הכרעת הדיינים באמצעות הטלת גורל. כאשר אין דרך אחרת להכריע, האופן הטוב ביותר להכרעה ללא פניות וללא חשדות הוא הטלת גורל. לדעתו פירוש זה של "שודא דדייני" תואם גם את הפירוש המילולי של מונח זה. פירוש חדש, אך בהחלט מתבקש.

ר' אברהם-משה ויטקינד, מחכמי ליטא באותם ימים, כתב את הדברים האלה:

והנה באמת בפירוש הענין של שודא דדייני, איתא מחלוקת הפוסקים...והנה לכאורה יש להבין למה איפא ניתנה הבחירה ביד הדיין לתת למי שירצה...וכי כלום זהו דין תורה? אולם הענין הוא, כי במקום שקשה  לברר ע"פ דין תורה, כי אז יש להטיל מין גורל בדבר, כאשר מצינו כי בגורל נתחלקה הארץ...וע"כ מסרה כאן תורה במקום שאי אפשר לעמוד על הדבר בדין, לדיינים, לחתוך את הענין ע"פ שודא דדייני שהוא מין גורל, שמסרה תורה לפי ראות עיני הדיינים, לעשות בזה כפי שירצו...לחתוך הדין כפי שיצא מפיהם...ולזאת כל עיקר דינא דשודא לא שייך אלא במקום שהדיין נלאה כבר למצוא את הבירור של הענין, כי אז יש לחרוץ את המשפט גם ע"פ שודא, שהוא מין גורל בפי הדיין. (תועפות ראם, ח"ד, עמ' קמב)

מדבריו עולה כי אין הוא מציע לפרש שמשמעות המונח "שודא דדייני" היא הטלת גורל ממש, אלא הכוונה להכרעה שהיא מעין הטלת גורל. הדין ייקבע באקראי כפי שיֵצא מפי הדיינים. הכרעה זו אינה על פי שיקול דעת אלא אקראית, ובזה דומה היא להכרעה אקראית הנקבעת בהטלת גורל.

על כל פנים, מצאנו מפרשים הסוברים שיש קִרבה גדולה ואולי אף זהות של ממש בין המונח "שודא דדייני" ובין הטלת גורל. מסתבר אפוא שאם יחליטו הדיינים להטיל גורל במקרה שאינם יודעים כיצד יש להכריע בדין, יש להם על מי לסמוך.

תאריך עדכון אחרון: 03/07/2016