הרב גבריאל קדוש

הרב גבריאל קדוש

המסע במדבר: "לא נתגלה לנו סודו"

ויסעו ויחנו... [1
בקריאת המסעות של בני ישראל יש לנו תחושה, שבכל ארבעים השנים שהיו בני ישראל במדבר, הם היו בניידות בלתי פוסקת של פירוק והרכבה של המאהל הענקי בן עשרות אלפי המשפחות ברוכות הילדים. בפרשתנו הדגישה תורה בפירוט רב ודקדקני את סדרי המסעות, אך גם בפרשת "בהעלתך" (פרק ט) יש פירוט של מצבים אפשריים שונים שבהם יתנהלו המסעות על פי הענן, ובלשון התורה "על פי ה'". לפעמים החניה היא "בהאריך הענן", לפעמים "ימים מספר" ולפעמים אף באותו יום ממש: "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ" (במ' ט:כא).

החזרות הרבות וההדגשה על המצבים השונים של חניית בני ישראל ומסעם נראות מכוונות למטרה מסוימת; שאם לא כן, התורה לא הייתה צריכה לחזור על המילים "על פי ה'" שבע פעמים רק בפסוקים שבפרשת "בהעלתך", ולחזור על תיאור המסעות ואופן החניה גם בפרשתנו.

הפרשנים עמדו בפירושיהם על התחושה הנוצרת מקריאת הפרשה ברצף. רש"י כתב:

למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום. שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה... ועוד הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות.

הרמב"ן ראה בתיאור המרובה של המסעות במדבר רצון לשקף את גודל האמונה של עם ישראל בקב"ה ואת ביטחונו בו. בכל מצב, בין אם המקום לא נראה בעיניהם מתאים לחניה והענן נעצר ובין אם רצו להישאר במקום מסוים והענן נסע, שמו מבטחם בה' ועשו הכול "על פי ה'". כך כתב בפירושו לבמדבר ט:יט:

וטעם "ובהאריך הענן" לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם וזה טעם "וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ", כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו. וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים, והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כֹחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן... ולכך הזכיר הכתוב אלו השעורין בפרטן.

יש לציין שבפרשתנו הוסיף הרמב"ן על פירושו של רש"י גם את דברי הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג, ג). שם נימק הרמב"ם את אריכות הסיפור של המחנות בצורך להזכיר לדורות הבאים את אמִתוּת הניסים הגדולים שנעשו לאבותינו במדבר, ביציאתם ממצרים, בשל החשש שהדברים יישכחו:

והוסיף הרב במורה הנבוכים תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות, עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום... על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחִזק אלה האותות כולם בזכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה.

לא נתגלה לנו סודו
נראה שדעתו של הרמב"ן לא נחה בפירושיהם של רש"י ורמב"ם, ולכן הוסיף להסברו, שלא רק חסד ה' נשקף בציון המסעות, אלא יש כאן עניין של סוד שלא נתגלה: 

והנה מכתב המסעות מצות השם היא מן הטעמים הנזכרים, או מזולתן ענין לא נתגלה לנו סודו, כי "על פי ה'" דבק עם "ויכתוב משה", לא כדברי ר"א שאמר שהוא דבק עם "למסעיהם", שכבר הודיענו זה (לעיל ט:כ): "עַל־פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל־פִּי ה' יִסָּעוּ".

הרמב"ן רואה את פירוט המסעות כדבר ש"לא נתגלה לנו סודו". בניגוד לאבן עזרא שפירש את המילים "על פי ה'" כסיבה למסעות עצמם, שכל מסע וחניה היו על פי ה', הרמב"ן מבאר שהמילים "על פי ה'" מכוונות על כתיבת המסעות ופירוטם בתורה. לומר, שייתכן שכל כתיבתם בתורה ע"י משה רבנו לא הייתה נצרכת, אך נכתבה על פי ה' מטעם הכמוס עמו.

ההסתכלות על דור המדבר ומציאות החיים הרוחניים והגשמיים שם, צריכה להיות בסקירה אחת גדולה ומקיפה. מסעותיהם וחניותיהם של ישראל במדבר היו חלק מתהליך ארוך שנדרש כהכנה לכניסתם לארץ ולהתמודדות עם חיים לאומיים שלמים בארץ ישראל. גם הנפילות והניסיונות במדבר שייכים לתהליך של חינוך ללקיחת אחריות על חייהם וחיי האומה. ההתבגרות הזו הייתה תנאי לכניסה לארץ, ולכן הדגשת המילים "על פי ה'" במסעות יש בה קריאת כיוון: כל דרכינו צריכים להיות על פי ה'. ראינו זאת במסעות וראינו זאת בשליחת המרגלים לארץ ישראל: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במ' יג:ג). ומיד לאחר חטא המרגלים:

וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ וַיֹּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח, אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם (שם יד:מ).

שליחותם לרגל את הארץ והמשימה שהוטלה עליהם היו אמורות להיות "על פי ה'", וכישלונם ועיכוב הכניסה לארץ בארבעים שנה היו תוצאה מכך שעברו "את פי ה'". התנאי להצלחה הוא, אם כן, לפעול על פי ה'.

לכתך אחרי במדבר
לא לחינם הדבר המרכזי שירמיהו הנביא מזכיר בשבחם של ישראל הוא ההליכה אחרי ה' במדבר (ב:א):

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.

רש"י פירש שם:

ומה הוא חסד נעוריך? לכתך אחר שלוחי משה ואהרן; מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי.

וכן המצודות:

ר"ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול.

חיזוק לתכלית הזו של המסעות, כהכנה לכניסה לארץ, נמצא בפרשתנו בדברי ספורנו (לג:א):

אלה מסעי, רצה הא-ל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שהיו ראוים להכנס לארץ.

ה"כלי יקר" ראה בהדגשת המסעות את חפצם ורצונם להגיע אל הארץ, רצון שבא לידי ביטוי בכל מסע ומסע: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי ה''', והפסוק מסיים בסדר הפוך: "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם":

זו נסיעת בני ישראל אשר יסודם מארץ הקדושה על כן הפכו תמיד פניהם מן מוצאיהם המקום אשר יצאו משם ממצרים ומגמת פניהם למסעיהם לבא אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם (במ' לג:ב).

מעיון בדברי המדרש (שמות רבה פרשה א, א) נלמד פן נוסף של ההליכה במדבר קודם הכניסה לארץ ישראל:

אתה מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין: התורה וארץ ישראל וחיי עוה"ב. התורה, דכתיב (תה' צד:יב): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ". ארץ ישראל, דכתיב (דב' ח:טו): "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' א‑לֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ... הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ..." מה כתיב אחריו? "כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ".

דומה שגם בדורנו ה"מסעות" עוד לפנינו, עד שנגיע בעז"ה בקרוב לייעודנו ולנחלת אבותינו. מי ייתן ואכן קריאת הכיוון של "על פי ה'" תלווה את כל מסעותינו וחניותינו.

 

עורך: פרופ' עמוס פריש
עורכת לשון: רחל הכהן שיף

 

*   הרב גבריאל קדוש הוא רב המועצה האזורית גני שמעון ורב הגרעין התורני בקרית גת, לשעבר רבה של גני טל.

תאריך עדכון אחרון: 27/07/2016