פרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא

וענית ואמרת –  היחיד והמזבח בפרשת הביכורים - ד"ר הלל מאלי
פרשת "מקרא ביכורים"  מיוחדת בכך שהיא דורשת ומאפשרת לאיכר היחיד לגשת עד המזבח, ולשאת דברים. בלב טקס הביכורים, הדוברים אינם הכוהן או זקני העדה, אלא כל איכר ואיכר. עוד

 

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה" - פרופ' אמריטוס נתן אביעזר
פרשתנו פותחת במצוות ביכורים. מצווה זו כוללת שני שלבים. בשלב הראשון מצוּוה האדם להביא את הביכורים לכוהן, ובשלב השני הוא מצווה לומר את הפסוקים הכתובים בפרשתנו. עוד

 

מצוות ביכורים וזכותנו על הארץ – פרופ' אמריטוס מאיר ברזיס והרב יצחק גרינהויז
מצוות ביכורים דורשת בעלות ודאית על הקרקע. התלמוד שואל שמא רוב ישראל מנוּעים מלקרוא מקרא ביכורים מפני הספק. מצוות ביכורים מלמדת שקניין אמיתי מגיע דווקא מתוך יכולת ויתור. עוד

 

המרחב והתלישוּת: על טעם הביכורים – פרופ' דב שוורץ
פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים ובווידוי הנאמר עליה. למצווה זו זיקה מיוחדת למרחב הגאוגרפי. המילים "ארץ" ו"מקום" חוזרות ונשנות בה, וגם וידוי הביכורים פותח ומסיים במרחב, כפי שניכר בניסוח שבפרק כו. עוד

 

"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רֹע הגזרה" גישת עלות-תועלת חברתית – פרופ' אמריטוס אדריאן זיידרמן והרב שמואל זיידרמן
ככל שאדם עסוק בצדקה וחסד, וככל שהוא נצרך ונדרש לסובבים אותו, כך השיקולים הללו יהיו בעלי משקל רב יותר בימי הדין. הקב"ה קורא לנו לקחת חלק פעיל בתיקון עולמו ובניהולו, בלקיחת אחריות ובהרעפת טוב וחסד על המעגלים השונים המקיפים אותנו: הזוגי, המשפחתי, הקהילתי, החברתי, הלאומי והכלל עולמי. ככל שאדם פועל במישורים אלו, ולוקח על עצמו תפקידים בעלי משמעות, קשה יותר לוותר עליו, משום שחסרונו יורגש.
עוד

 

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" – הפשט והדרש – מנחם בן ישר"
בפרשת השבוע מצהיר מביא הביכורים שאדמתו ואדמת ארץ ישראל כולה שייכת לה', פותח במילים "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי". לומר, שאבי האומה שבא מארם – יהא זה אברהם, יעקב, או אישיות קולקטיבית של שלושת האבות – היה רועה נווד, בלי אחיזה בקרקע. כך מפרשים הפשטנים רשב"ם, ראב"ע, ר"י אברבנאל, ועוד. לא כן רש"י, האומר: "מזכיר חסדי המקום: 'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי', לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב". עוד

 

קהילתנות מול אינדיבדואליסטיות - עו"ד אלישי בן-יצחק
פרשת "כי תבוא" עוסקת בשני עניינים מרכזיים, מקרא ביכורים, והתוכחה-הברכה והקללה. עיון בשני עניינים אלו מעלה כמה קשיים: מה טעם נסמכו שני עניינים אלו יחד? מה פשרו של החיבור התמוה בין מקרא ביכורים לברכות ולקללות? מה טעם במקרא ביכורים ההתייחסות היא להיסטוריה הישראלית? מדוע בטקס הבאת הביכורים, שהפרט מביא בו לכהן ולמקדש את ראשית פירותיו, נזכרים ההיסטוריה ועם ישראל והלשון של הטקסט נכתב ברבים? ולמה באירוע משמח זה, שהאדם אמור ליהנות בו מפרי עמלו, האדם צריך לעסוק בעניינים ציבוריים? עוד

 

הפטרת "קומי אורי" בפסיקתא דרב כהנא ובפסיקתא רבתי - ד"ר ארנון עצמון
על פי המנהג הרווח בימינו, מפטירים בשבת "כי תבוא" הפטרת "קוּמִי אוֹרִי" (יש' ס:א). הפטרה זו היא השישית במחזור שבע הפטרות הנחמה שנוהגים לקרוא אותן בשבתות שאחרי תשעה באב עד ראש השנה. בקריאת ההפטרות הללו, יש משום חריגה מן הכלל שעניין ההפטרה מעין הפרשה. המנהג לקרוא את ההפטרות הללו אינו נזכר בספרות המשנה והתלמוד. המקור הקדום ביותר הידוע לנו שנזכר בו מנהג זה הוא מדרש "פסיקתא דרב כהנא". עוד



הנחה ותנופה בביכורים - פרופ' יוסף עופר
פרשת ביכורים כתובה באחד-עשר הפסוקים הראשונים בפרשתנו, ובה תיאור רצוף של סדר הבאת הביכורים. אם מתבוננים היטב בפסוקים, מבחינים שיש בהם שתי הנחות של הביכורים במקדש. תחילה ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱ-לֹהֶיךָ״, ופעם שנייה לאחר מקרא ביכורים: וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ״. מדוע יש צורך בהנחה כפולה? כיצד בכלל ניתן לבצע אותה?  האם יחזור וייקח את הפירות שכבר הונחו לפני המזבח? הלוא הפרשה אינה כותבת את לקיחת הביכורים אחרי הנחתם הראשונה? עוד

 

ברית ערבות מואב - ד"ר חגי בן-ארצי
בסוף פרשתנו מסכמת התורה את נאומיו של משה רבנו ומדגישה, כי בערבות מואב נכרתה ברית נוספת בין הקב"ה לבין עם ישראל: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב". השאלה הבסיסית המתבקשת כאן היא: מדוע יש צורך בברית נוספת? הרי כבר בברית במעמד הר סיני קיבל עם ישראל על עצמו את קיום התורה והמצוות. עוד

 

לכל פרשיות כי תבוא

תאריך עדכון אחרון: 16/08/2018