הרב מאיר בר-אילן

הרב מאיר בר-אילן

"ארץ ישראל היא כל נקודה שיהודי יושב בה, לומד ועובד בה"

הרב מאיר בר-אילן (ברלין), שעל שמו נקראת אוניברסיטת בר-אילן, היה מראשי תנועת המזרחי והציונות הדתית. הוא חיבר את האנציקלופדיה התלמודית וייסד את עיתון ה"צופה". הרב בר-אילן נולד ב-1880 בעיירה וולז'ין שבמינסק, בתחום המושב ברוסיה. כבנו הצעיר של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין ( הנצי"ב ), ראש ישיבת וולוז'ין בליטא, שנחשבה לבולטת ולחשובה ביותר בזמנה, הוא למד בישיבה זו בנעוריו ולאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת טלז.

מאוחר יותר נמנה בר-אילן עם תלמידיהם של הרב חיים סולובייצ'יק והרב יחיאל מיכל אפשטיין שהשפיע עליו וקרב אותו לתנועה הציונית.  

בבגרותו עבר הרב בר-אילן לגרמניה ולמד באוניברסיטת ברלין, שם החל את פעילותו הציונית. בשנת 1905 הוא כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי בבזל, ובכך חיזק את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת המזרחי בפרט.

ב-1912 מונה הרב בר-אילן למזכיר העולמי של תנועת המזרחי והמשיך לייצג את התנועה בקונגרסים הציוניים. בעקבות מלחמת העולם הראשונה היגר לארצות הברית שם הקים את הסניף האמריקאי של תנועת המזרחי וגם כיהן כנשיאה. בין יתר תפקידיו באותה תקופה ניתן למנות את עמידתו בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים "ישיבה יוניברסיטי" ואת הקמת ארגון נשות המזרחי. בנוסף, הוא היה פעיל עלייה נמרץ, המשיך לנסוע ולנדוד בין קהילות אירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה כדי לעשות נפשות לתנועת המזרחי ולציונות ולעודד עליית יהודים לארץ ישראל.

הרב בר-אילן עלה בעצמו לארץ ישראל בשנת 1924, וייצג את הציבור הדתי בפורומים שונים שקדמו להקמת המדינה. בין היתר שימש כמזכיר המזרחי העולמי, כראש הוועד הפועל הציוני, כיו"ר הקרן הקיימת לישראל וכחבר במועצת המדינה הזמנית.

כחלק מפעילותו הציבורית הוא ייסד את עיתון "העברי" שנתן ביטוי לעקרונות הציונות הדתית. מעיתון זה התפתח לימים עיתון "הצופה", יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנים מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון 'מקור ראשון'.

באותן שנים גם ייסד את האנציקלופדיה התלמודית, מפעל ספרותי רחב יריעה המוסיף ומתפתח גם בימינו, ומכיל את כל הדיונים התלמודיים וההלכתיים ואת עיקרי השיטות של הראשונים והאחרונים, בערכים אנציקלופדיים בסדר האלף-בית.

בנוסף פרסם הרב בר-אילן מספר ספרים, בהם "מוולוז'ין עד ירושלים" ו"רבן של ישראל" ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב. ספריו זיכו אותו בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ה-תש"ו.

בשנת 1946, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, והרב בר-אילן כיהן בה יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר.

בנאומיו הפומביים התנגד הרב בר-אילן ל"תכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השישי, הוביל את המאבק ב"ספר הלבן" ונמנה עם מתנגדי השלטון הבריטי. משנתו הפוליטית שימשה בסיס להקמת תנועת המפד"ל, שהוקמה בשנת 1956, ולימים הפכה למפלגת הבית היהודי.  

עד יומו האחרון היה פעיל למען הציבור, ושעות ספורות לפני פטירתו עוד נשא בבית העם שבירושלים נאום אחרון על חשיבותה של ירושלים, ועל כך שאין להפרידה מגוף המדינה. הרב בר-אילן הלך לעולמו בירושלים בשנת 1949.

בהשראת דרכו והשקפת עולמם של ממשיכי מורשתו, ראשי תנועת המזרחי בארצות הברית ובישראל, הוקמה בשנת 1955 אוניברסיטת בר-אילן, הקרויה על שמו. 

תאריך עדכון אחרון: 17/01/2016