אוניברסיטת המחר הישראלית

ועידת הנשיא הנערכת בשבוע זה מוקדשת להשכלה הגבוהה. ביסודה מצויה ההכרה בהשפעות שיש לשינויים המפליגים של החברה האנושית והטכנולוגיה על האופי והתפקיד של האוניברסיטאות כמוקדי ידע, מחקר, הוראה והכשרה. האם אוניברסיטאות המחר יוכלו להוסיף ולמלא את תפקידן המסורתי? עד כמה ישפיעו החידושים הטכנולוגיים (שרבים מהם נולדו באוניברסיטאות) על דרכי ההוראה והלימוד בהן? האם אוניברסיטת המחר תזדקק לתכנית עסקית חדשה? שאלות אלה ודומות להן יועלו לדיון בוועידה, בעיקר בהקשרן הישראלי.

 

ההקשר הזה עומד, כך נראה, בפתח תקופה חדשה. לאחר שנים רבות של קיצוץ בהוצאה הציבורית על האקדמיה הישראלית, שפגע קשות ביכולתה להימצא בחזית הבינלאומית של המדע והמחקר ולהכשיר את דור העתיד, הולך ומתחולל מפנה לטובה. עדיין יש צורך דוחק להתמודד עם שורה של בעיות. עדיין לא סולקו כל המהמורות מדרך המלך. אבל ראוי לציין כת מה שכבר הושג.

 

הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, ברשותו של פרופ' עמנואל טרכטנברג, הצליחה להביא להגדלה ריאלית של ההקצאות הממשלתיות למוסדות ההשכלה הגבוהה. תחת שרביטה גובשה, לראשונה בישראל, תכנית חומש גמישה לפיתוח האקדמיה, כזאת שמאפשרת תכנון והיערכות לטווח ארוך יחסית, תוך פתיחות לתמורות דרמטיות שהן חלק בלתי נפרד ממהותו למקסמו של המחקר המדעי בכל התחומים. הוחל בהקמתם של שלושה מרכזי מצוינות לאומיים, המאגדים פעילויות של חוקרים נבחרים ממוסדות שונים. הוקם בית ספר חמישי לרפואה. נעשית פעולה מבורכת לקליטת מדענים ישראלים מעולים, שגלו למרכזי מחקר בעולם הגדול. מידה גדולה יותר של תשומת לב ומשאבים מוקדשת למדעי האדם בכללותם ובתוך כך ללימודי יהדות. דפוסי הניהול התגמול והמימון באקדמיה נתונים בתהליך של בחינה ותיקון בכוונה להתאימם לאתגרי התקופה.

 

אבל כאמור לעיל, המלאכה הממתינה לנו עודנה רבה והמשימות שהאקדמיה הישראלית צריכה להתמודד איתן כדי למלא את ייעודה עודן כבדות מאוד.

 

נקל לסכם אותן במילים: מהרחבה כמותית (שעדיין לא הושלמה) למצוינות במחקר ובהוראה. שתי אלה אינן עולות אוטומטית בקנה אחד. הרחבה כמותית מחייבת בראש ובראשונה גיוס סגל אקדמי נרחב ואילו השאיפה החיונית למצוינות מצריכה הקפדה על הכישורים של התוספת הנדרשת. אליבא דכל הדעות, ההתאמה הזאת היא אחד האתגרים הגדולים שלנו. קל וחומר לאור העובדה, שהגיל הממוצע של הסגל הנוכחי הול וגדל, שרבים מבכירי המורים והחוקרים יפרשו בשנים הקרובות לגמלאות. צריך אפוא לגבש וליישם במהירות את התכנית לשילוב מחליפיהם, מה שמחזיר אותנו לצורך בקליטת מדענים חוזרים ולמה שמתחייב מכך.

 

הניסיון וההיגיון מלמדים, שקליטה כזאת היא מעל לכל יצירת תנאי עבודה נאותים: בניית מעבדות, רכישת ציוד מתקדם, גיוס משאבים ממגוון של מקורות. כל אלה קודמים להבטחת שכר נאות (שאין לזלזל בה). כל אלה מצריכים מאמצים ותנופה יחד עם חשיבה יצירתית.

 

לא יישכח גם הצורך הדוחק בהגברת התיאום עם הצלע השלישית של האקדמיה, ציבור הסטודנטים, שהיא חלק בלתי נפרד מצידוק קיומה ומעצם מהותה. פירוש הדבר הוא השבחה מתמדת של איכות ההוראה, אבל גם הפעלת מודלים מתאימים לחלוקת הנטל הכלכלי. בכל דיון עם אוניברסיטת המחר יש לתת את הדעת על התחומים האלה. לא נותר אלא לקוות שכך יהיה בוועידת הנשיא הנוכחית.

 

תאריך עדכון אחרון: 23/06/2011

שלח לחבר