"אין סיבה למסיבה" מצוקת האקדמיה

ידיעות אחרונות, נובמבר 2008

 

שנת הלימודים האקדמית תשס"ט נפתחה, למרבה השמחה, במועדה. כמעט ברגע האחרון הגיעו בעיותיה המעיקות של מערכת ההשכלה הגבוהה לשולחנו של ראש הממשלה, והוא  הפגין מידה ראויה של תבונה ואחריות לאומית וקיבל את ההכרעה הנכונה. בתמיכתה הנמרצת של שרת החינוך, בזכות שיתוף-הפעולה בין המוסדות והסטודנטים ובהתעלם מהטענות והתרגילים של ראשי משרד האוצר, הוא החליט להפנות לקהילה האקדמית 515 מיליון שקל מקופת המדינה ולספק לה את מנת החמצן הדרושה להפעלתה התקינה.

 

אבל הצעד החשוב הזה אינו יוצר סיבה למסיבה. בשלב זה מדובר בהוראה שכוחה יפה לשנה אחת בלבד ולא בטיפול שורש בתסבוכת רב-שנתית שהצל הכבד שלה עודנו מרחף מעלינו ומאיים על עתידנו. רב-שנתית, משום שנוצרה לאורך שנים – וגם משום שאופק הפעולה והתכנון של האקדמיה אינו יכול להצטמצם לשנה אחת בלבד.

 

מאחורינו כעשור שבו קוצץ בסיס התקציב הממשלתי להשכלה הגבוהה ב-25%. לא זו בלבד, בשנים האלה זכו המתחרות שלנו מעבר לים – האוניברסיטאות הציבוריות באירופה ובארה"ב, שאליהן אנו שואפים להשתוות בהישגינו – בגידול ריאלי  של 3% לשנה בתקציביהן. כך קרה שבשנים האלה נגרעו למעשה מהאוניברסיטאות והמכללות בישראל 3.5 מיליארד שקל שחסרונם הורגש ומורגש בעליל. בגללו נקלענו כמעט מדי שנה בשנה למשברים חמורים לקראת פתיחת הלימודים. בגללו עודנו מתקשים מאוד לעמוד בתוכניות שגיבשנו לטווח ארוך, כחלק בלתי נפרד מלחם חוקנו.

 

אוניברסיטה, ראוי להזכיר, אינה חנות מכולת או מופע בידור שחשבונותיהם מתנהלים בטווחים קצרים. אי-אפשר לקלוט מרצים וחוקרים מעולים לשנה אחת בלבד. אי-אפשר לטפח צעירים מבטיחים לפרק זמן כזה. קל וחומר, כשהעולם הגדול משופע בעידן הגלובליזציה במקומות-עבודה קוסמים. כך בדיוק, שום מוסד אקדמי ראוי לשמו – כלומר, שום מוסד אקדמי שוחר חידוש והתחדשות – אינו יכול לבנות מעבדה או ספרייה לשנה אחת בלבד. ושום מדינה שאינה רוצה להימנות עם "העולם השלישי" אינה יכולה להרשות לעצמה מערכת אקדמית בלי תוכניות חומש רציניות, כמו אלה שפותחו כאן ועלו על שרטון הקיצוצים האכזריים וקצרי-הראות של משרד האוצר.

 

בקיץ 2007 נראה היה שתמורה אמיתית ממשמשת ובאה. בעקבות עבודה מעמיקה גיבשה ועדת שוחט תוכנית נרחבת לתיקון מצבה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. בתוכנית זו נקבע, בין השאר, שהאוניברסיטאות והמכללות יקבלו תוספת בת 2.4 מיליארד שקלים לאורך 5 שנים – 1.1 מיליארד שקל פחות מהנדרש לאור הנזכר בשורות הקודמות, ועם זאת תוספת משמעותית ובסיס של ממש לתיקון המעוות.

 

לכאורה, התוספת שעליה החליט עתה ראש הממשלה יכולה להיחשב כתשלום ראשון על חשבון המימוש של המלצות ועדת שוחט. אבל אין לשכוח שהממשלה טרם אימצה את דו"ח שוחט במלואו, וגם מנועה מלעשות זאת עתה בשל היותה ממשלת-מעבר, וטרם סיכמה עם הסטודנטים נושא שכר הלימוד. האתגר רובץ אפוא לפתחה של הממשלה הבאה, שתקום לכל המוקדם בעוד כחצי שנה, והמחזה המביש של התייצבות ראשי האוניברסיטאות כמבקשי נדבות בפתחו של משרד האוצר עלול בהחלט להתחדש בראשית שנת הלימודים הבאה.  

 

אפשר וצריך, כמובן, למנוע את התרחיש הזה. אם הממשלה הבאה תפעל ברוח החלטתו השקולה של ראש הממשלה היוצאת, אם דו"ח שוחט יאומץ וייושם במהרה,  אם יובהר לפקידי האוצר שניהול הקהילה האקדמית אינו מעניינם – נוכל לצאת לדרך חדשה, לטובת כולנו.

 

 

תאריך עדכון אחרון: 10/11/2010

שלח לחבר