אירוע הוקרה לחיילי צה"ל וללוחמי "אגוז"

 
יום חמישי, ו' תשרי תשס"ז (28 בספטמבר 2006)
 
באי הכינוס "עת רצון", אורחי האוניברסיטה, עובדיה, תלמידיה ואחרונים חביבים, לוחמי צה"ל היקרים שנמצאים איתנו כאן –  א?ח?י גיבורי התהילה!
 
עוד לא י?ב?ש כיס הדמעות, עוד לא התפוגג הכאב הצורב, עוד לא תמו הגעגועים אל בנינו שמסרו נפשם במלחמת לבנון השנייה, ושוב פוקד עם ישראל את בתי הקברות הצבאיים ב??ימים הסמוכים ליום הכיפורים.
 
בני דורי זוכרים היטב את יום הכיפורים ההוא, לפני שלושים ושלוש שנים: אנו זוכרים את השקט ברחובות, את בתי-הכנסת ההומים מתפללים, את הרכבים הצבאיים ששעטו לפתע ברחובות, ואת צפירת האזעקה המהדהדת שבישרה על ראשיתה של מלחמה עקובה מדם.
 
שלושים ושלוש שנים חלפו, ושוב נדרשנו לשלם מחיר כבד על רצוננו להבטיח את שלומה וביטחונה של המדינה. דמים בדמים נ?ג?עו?. "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף", כתב ב-1947 מי שיהיה הנשיא הראשון של ישראל, חיים ויצמן. אמת זו, שמלווה את חיינו בכל ימות השנה, קיבלה משמעות מחודשת בקיץ החולף.
 
בעשרת ימי התשובה, שתחילתם בראש השנה וסיומם ביום הכיפורים, עורך כל יהודי, באופן מסורתי, חשבון-נפש מעמיק. אלא שלהתבוננות הפנימית, המובילה לתיקון המידות ולשיפור המעשים, מצטרף השנה חשבון-נפש כולל ומקיף – של אומה ושל חברה. השאלות רבות, טורדות ומציקות. אסור לנו להתעלם מהן, אם חפצי חיים אנחנו במקום הזה.
 
לא רק לחשבון-נפש הנוגע ליחסים שבין אדם לקונו אנו זקוקים; לא רק בחשבון-נפש שבין אדם לחברו אנו מסתפקים. חשבון-הנפש הלאומי חייב לכלול, בראש ובראשונה, התייחסות לקשרי הגומלין שבין מנהיגים למונהגים. חשבון-נפש – זהו חוב שהנהגת המדינה חייבת לנו, האזרחים מן השורה: צעירים, מבוגרים וזקנים; תושבי עיר, כפר, מושב והתנחלות; אנשי הצפון, המרכז והדרום; הלוחמים בסדיר וחיילי המילואים.
 
לא מתוך זעם בלתי-מבוקר נפיק לקחים ממה שאירע. לא בחיפזון ובקוצר-רוח נקבל על עצמנו לשפר ולתקן בעתיד. במתינות, בתבונה ובאורך רוח נפעל להגיע אל שורשי הקלקול – לעוקרם מן השורש ולהשיב את הרוח הטובה שבה התברכה החברה הישראלית, וצה"ל בתוכה.
 
"הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים [...] מנשרים קלו מאריות ג?ב?רו? [...] איך נפלו גיבורים ו?יאבדו כלי מלחמה": במילים נצחיות אלו של דוד המלך, בקינתו על מותם של שאול ובניו, באה לביטוי תחושת אבלנו הכבד על מותם של לוחמינו בסערת הקרב. נמצאים איתנו כאן חיילי יחידות שלחמו בצפון: גדוד 79 של השריון, גדוד -----של גולני, וחיילי סיירת "אגוז" המהוללת, ומשפחות שכולות. אנו מצדיעים לכם ולגבורתכם, שמכוחה אנו יכולים לחיות כאן כאומה חופשית ועצמאית, ו?מחבקים אתכם בחום. אנו גם מצדיעים לעורף האזרחי, שעמד אף הוא בגבורה במלחמה זו.
 
בדברי חז"ל נמשלו ישראל לאגוז. קליפתו של האגוז קשה, והיא מגינה עליו מפני פגעי הטבע. לעומת זאת, תוכו של האגוז רך, טעים ומזין. זהו גם סוד כוחו של צבא ההגנה לישראל: לא רק טיפוח של לוחמים מקצועיים ונועזים, המתמודדים באומץ עם כל משימה, אלא גם הקפדה על מטען ערכי ומוסרי. היטיב לבטא זאת הרמטכ"ל השביעי של צה"ל וראש הממשלה המנוח יצחק רבין זכרונו לברכה, שבנאומו הידוע על הר הצופים לאחר מלחמת ששת הימים אמר: "התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה, אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה".
 
אורחים, משפחות נכבדות, חיילים יקרים, לא רק צער ומכאוב פקדו אותנו בימי המלחמה בלבנון, אלא גם תקווה ואורות מנצנצים, שיש בהם קורטוב של נחמה פורתא. מבעד לחומת היגון ניתן היה להבחין בגילויים מרגשים של גבורה – גבורה פיזית וגבורה רוחנית. בצד הנטילה, בלטה מקומה של הנתינה וההקרבה. מעבר ל?שו?נו?ת-הדעות המקובלת במדינה דמוקרטית, התגלתה שוב אחדות העם המופלאה, שהיא הנכס החשוב ביותר שיש לנו. ובזכות דמם של הנופלים, אנו ממשיכים להפיח חיים מחודשים במפעל הציוני, כדברי הנביא יחזקאל: "ו?או?מ?ר ל?ך? בדמייך חיי".
 
בשמי, ובשמה של אוניברסיטת בר-אילן כולה, אני מתפלל שנהיה ראויים    לקורבנם – קורבנכם. אנו גם שולחים מכאן איחולי החלמה לפצועים, ומייחלים לשחרורם המהיר של החיילים החטופים – גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שסיים בהצטיינות את המכינה הקדם-אקדמית שלנו והתקבל ללימודים בפקולטה למשפטים. המקום יישמר לו, כמובן, עד לשובו הביתה בשלום. 
 
בתפילת יום הכיפורים בולט מקומו של הכהן הגדול, שבהיותו בקודש הקודשים התפלל לשלומם של בני ישראל, למחילה על חטאיהם, ולהמשך קיומה של מלכות בית דוד. כהן גדול לא נמצא איתנו היום, אבל מכבד אותנו בנוכחותו מפקד סיירת אגוז – סגן-אלוף מרדכי כהנא – שהוא וחייליו הפגינו בשדה-הקרב אומץ וגבורה הראויים לכל שבח.
 
אני מזמין אותך, סגן-אלוף כהנא, להגיע לכאן.
אוניברסיטת בר-אילן מבקשת להביע את הוקרתה לצה"ל כולו, חייליו ומפקדיו, באמצעותך, סא"ל כהנא, שאתה ויחידתך מגלמים את עוז רוחו וייחודו של צה"ל. אות ההוקרה גם הוא מיוחד – תעתיק אומנותי של "התפילה לשלום המדינה" כתובה בכתב ידו של הסופר הדגול, שמואל יוסף עגנון, מאוסף כתבי היד של אוניברסיטת בר-אילן.
תאריך עדכון אחרון: 10/11/2010

שלח לחבר