ציוני דרך היסטוריים

ציוני דרך היסטוריים

דרך ארוכה עברה אוניברסיטת בר-אילן מאז הקמתה בשנות החמישים של המאה הקודמת. לאורך כל הדרך חותרת האוניברסיטה למצוינות מדעית ואינטלקטואלית, השזורה בערכי המסורת היהודית ומורשת ישראל.

מחזון למציאות: 1955-1950

הרוח החיה מאחורי היוזמה לכונן אוניברסיטה ישראלית, שתצמיח שכבת משכילים בעלי ידע נרחב במורשת היהדות, הייתה פרופ' פנחס חורגין, אשר נבחר בשנת 1949 לנשיא "המזרחי" בארצות הברית. פרופ' חורגין ראה בעיני רוחו אוניברסיטה שלימודי היהדות והדרכה רוחנית דתית יקבעו את צביונה העיקרי, ובה בעת גם תענה על דרישות החיים של המדינה ושל התפוצה היהודית. יוכשרו בה מדענים, פקידים בשביל הרשויות הממשלתיות, ואף מורים לחינוך העל-יסודי ולמוסדות השכלה גבוהה אחרים בישראל. להשקפתו, מבנה האוניברסיטה יתבסס על דגם הקולג' האמריקני, שמגמתו מעשית – לימודים כללים שיסייעו לתלמידים להפיק את המירב מכישרונותיהם במקצועות הקרובים ללבם.

בשנת 1950 ביקר פרופ' חורגין בישראל ונפגש עם ראשי הציבור הדתי ואישים אחרים במטרה לקדם את ייסודה של האוניברסיטה הדתית החדשה.  בשנים הבאות נקט פרופ' חורגין שורת פעולות שנועדו לקדם את הקמת האוניברסיטה החדשה, שלימים עתידה לשאת את שמו של הרב מאיר בר-אילן (ברלין) – ממנהיגיה הבכירים של הציונות הדתית בשנות הבית הלאומי.

ב-1951 נפגש חורגין עם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, ויידע אותו בדבר הכוונה לכונן את האוניברסיטה הדתית. ב-1952, לאחר מסע לגיוס כספים בקרב הקהילות היהודיות בצפון-אמריקה, התבצעו הכנות לרכישת שטחי קרקע מתאימים בסמוך לרמת-גן. הממשלה והקרן הקיימת לישראל ניאותו להקצות שטח אדמה לשם הקמת האוניברסיטה, ובי"ד מנחם-אב תשי"ג (26 ביולי 1953) הונחה אבן-הפינה לקריה האקדמית. בשנתיים הבאות התמקדו המאמצים בהקמת בנייני האוניברסיטה, שפתיחתה נקבעה לקראת שנת הלימודים תשט"ז (1955-56).

מחזון למציאות: ימי בראשית: העשור הראשון, 1965-1955

ביום י"ט מנחם-אב תשט"ו (7 באוגוסט 1955) נערך טקס הפתיחה של אוניברסיטת בר-אילן. סמל האוניברסיטה נקבע כשילוב בין ספר תורה למיקרוסקופ – אובייקטים המייצגים את השילוב בין התורני למדעי.

שנת הלימודים הראשונה נפתחה בד' בתשרי תשט"ז (20 בספטמבר 1955), כשהסטודנטים לומדים במבנים ארעיים, כדרכו של מפעל חלוצים. רק בחודשי האביב הושלמה הקמתם של כמה מהבניינים הקבועים.

תכנית הלימודים התרכזה בארבע מחלקות: לימודי היהדות; מדעי הטבע ומתמטיקה; מדעי החברה; לשונות וספרות. בהתאם למגמות היסוד שנקבעו עם כינונה של האוניברסיטה, חויבו הסטודנטים ללמוד שיעורי-יסוד ביהדות.

שנת הלימודים השנייה נפתחה בכ"ה תשרי תשי"ז (30 בספטמבר 1956) בתום השנה השנייה היו רשומים באוניברסיטה 173 סטודנטים.

נשיא האוניברסיטה, מעודד מצמיחתו של המפעל החינוכי שייסד, פתח את שנת הלימודים השלישית בהשמעת חזונו: הקמתם של מכון לחקר המשפט העברי, מכון לחקר השואה, ספרייה מרכזית, מועדון סטודנטים ושלוחות אקדמיות בגליל ובנגב. אולם זמן קצר לאחר מכן נפטר פרופ' חורגין בארצות הברית. פרופ' שמואל-שרגא ביאלובלוצקי מהמחלקה לתלמוד הופקד על הטיפול בענייניה האקדמיים של האוניברסיטה, בעוד שהרב ד"ר יוסף חיים לוקשטיין נבחר לנשיא בפועל.

בשנים הבאות התרחבה הפעילות האקדמית בבר-אילן, אך במקביל נכזבו שאיפותיהם של קברניטיה לזכות בהכרה רשמית מהירה של המועצה להשכלה גבוהה, שהוקמה ב-1958. הדומיננטיות של חברי האוניברסיטה העברית במועצה הציבה מכשולים על דרכה של בר-אילן לזכות בהכרה מלאה. ההכרה הפורמלית ניתנה טיפין-טיפין, למחלקה אחר מחלקה ולפקולטה אחר פקולטה. תהליך הענקת ההכרה המלאה עתיד להסתיים רק בשלהי 1969, בשעה שהאוניברסיטה כבר לא נחשבה כמוסד דמוי קולג', אלא כאוניברסיטה מחקרית לכל דבר.

בדצמבר 1961 העניקה באוניברסיטה לראשונה תואר שני לחמישה סטודנטים במדעי היהדות והרוח. שנתיים מאוחר יותר הוענק תואר "דוקטור" ראשון בספרות עברית. על קצב ההתפתחות המהיר של אוניברסיטת בר-אילן ניצחו יושבי-ראש הסנאט פרופ' ברוך קורצווייל והרקטורים פרופ' משה ימר ופרופ' אברהם סולטמן.

בשנת העשור לקיומה של אוניברסיטת בר-אילן (תשכ"ה – 1964-65) למדו בה למעלה מ-2,000 סטודנטים, ולימדו בה כ-300 מרצים. ביוזמת האוניברסיטה נפתחו קורסים אוניברסיטאיים ראשונים באשקלון, במטרה לאפשר לתושבי העיר וסביבתה להרחיב את השכלתם ולהכשירם ללימודים אקדמיים.

התבססות אקדמית והתרחבות קהילת הסטודנטים: העשור השני, 1975-1965

בעשור השני לחייה של בר-אילן התרחבה הפעילות האקדמית והמחקרית מאוד: נוסדו מחלקות ומסלולי לימוד חדשים, ואף מיזמים אקדמיים חלוציים. בשנת 1967 הושקה הגרסה הראשונה של פרויקט השו"ת (שאלות ותשובות), המאפשר איתור מקורות בספרות ההלכתית לדורותיה בנושאים מגוונים ביותר, בתחומי מדעי היהדות, הרוח והחברה.

בשנים תש"ל-תשל"א (1969-70 - 1970-71) הוחלט על הפרדת הפקולטה למדעי החברה מהפקולטה למדעי הרוח, על הקמת פקולטה חדשה למשפטים, וכן על הקמת מחלקה למוסיקולוגיה שבראשה פרופ' בתיה חורגין, בתו של המייסד והנשיא הראשון. הוועד המנהל החליט על רכישת שטח של 270 דונם, שעתיד לשמש להרחבת הקמפוס מקץ חצי יובל שנים.

למען החברה הישראלית והעולם היהודי: העשור השלישי, 1985-1975

פעילותה של האוניברסיטה בעשור השלישי לקיומה התנהלה בסימן צמצומים תקציביים חריפים, שנכפו עליה (כמו על יתר המוסדות להשכלה גבוהה בישראל) ביוזמת הממשלה. המשבר הכלכלי המתמשך והאינפלציה הדוהרת הכבידו מאוד על תהליכי הפיתוח וחייבו גיוס של מקורות כספיים חלופיים לצורך קיום הפעילות השוטפת. למזלה הטוב של בר-אילן, בשנת 1977 התמנה הרב פרופ' עמנואל רקמן לנשיא המוסד. במשך תשע שנות כהונתו השכיל פרופ' עמנואל רקמן לנצל עד תום את משאבי כוח האדם ולקדם את יעדיה של האוניברסיטה.

בשנת הלימודים שפתחה את העשור – תשל"ו (1975-76) – נתפחו תכניות לימודים חדשות רבות ולמדו בבר-אילן כ-6,900 סטודנטים. קריית האוניברסיטה גדלה והושם דגש על טיפוח הנוף סביב המבנים החדשים.

בשנת הלימודים תשל"ז (1976-77) נחנכה היחידה להכשרת פעילי ציבור בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה, ובשלהי אותה שנה נוסדה תכנית ברוקדייל בגרונטולוגיה יישומית, אשר מעודדת פיתוח לימודים, הכשרה ומחקר בנושא תופעת ההזדקנות. בנוסף לכך, ממריצה התכנית אנשים מבוגרים וגמלאים להרחיב את אופקיהם התרבותיים במסגרת השתתפות בקורסים רגילים באוניברסיטה.

רשות המחקר של בר-אילן פעלה להרחבת קשרי המדע הבינלאומיים של האוניברסיטה, ועל חתימת חוזים מדעיים עם מספר רב של גופים תומכים וקרנות. פרויקטים בולטים עסקו בגילוי מוקדם של מחלת הסרטן, הפקת חומרים לחיזוק מערכת החיסון האנושית נגד קשת רחבה של מחלות, פיתוח תכשירים לטיפול בעור ולמניעת הזדקנותו, טיפוח זני צמחים עמידים למחלות, שיקום חיילים נפגעי ראש, איתור מיקום לתחנות רוח בישראל, ההתפתחות החברתית והשכלית של ילדים בגיל הרך, מאגר מידע ממוכן של היצירה היהודית, מילון ממוכן לארמית של התלמוד הירושלמי ועוד.

שנת הכ"ה לייסודה של האוניברסיטה (תש"ם) צוינה בשורת אירועים רשמיים, טקסים וכנסים אקדמיים. שניים מחוקרי בר-אילן זכו בעשור זה בפרסי ישראל: בשנת תשמ"ג הוענק לפרופ' אברהם סולטמן פרס ישראל בהיסטוריה, ובשנת תשמ"ד ניתן לפרופ' משה ימר פרס ישראל בהיסטוריה של המדע.

העלייה הרוסית כתוספת כוח: העשור רביעי, 1995-1985

בפתח העשור הרביעי בתולדות ימיה של האוניברסיטה, התבסס מעמדה כמוקד של תנופה מדעית בשילוב עם לימוד המורשת היהודית ועם מעורבות ואחריות לנעשה בחברה ובקהילה היהודית בארץ ובחו"ל. הישגיהם המדעיים של חוקרי בר-אילן זכו להד נרחב ולהכרה ברחבי תבל, ואילו הסטודנטים שלה טוו קשרים בלתי פורמליים וגילו מעורבות עמוקה בחיי הקהילה שמסביב לקמפוס, ייעוץ משפטי בשכונות, תכניות פר"ח לילדים ונוער, חונכות וסיוע לקשישים נזקקים, אימוץ אסירים בבתי כלא ועוד.

בשנת הלימודים תשמ"ו (1985-86) למדו בחמש הפקולטות שבאוניברסיטה - מדעי היהדות, מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי הטבע ומשפטים - 10,640 סטודנטים בכל המסגרות. במכון הגבוה לתורה למדו 150 תלמידים, ובמדרשה לבנות 450 תלמידות. בנוסף לכך, בשלוחות שבאשקלון, בצפת ובצמח היו רשומים 610 סטודנטים. המספרים השתנו בצורה דרמטית מקץ עשור: בשנת הלימודים תשנ"ה (1994-95) אכלס הקמפוס כ-17,000 תלמידים במסגרות אקדמיות ואחרות. במכון הגבוה לתורה למדו 370 תלמידים ובמדרשה לבנות 1,100 תלמידות. כ-2,400 סטודנטים למדו בשלוחות האוניברסיטה, שהוכרו כמכללות אזוריות, שמספרן הגיע לחמש (כולל מכללת יהודה ושומרון באריאל ומכללת הגליל המערבי שליד עכו).

הגידול המשמעותי במספר הסטודנטים אירע עקב הגברת הדרישה ללימודים אקדמיים בחברה הישראלית, ובעיקר בשל גלי העלייה ההמונית ממזרח-אירופה (בראש ובראשונה מברית המועצות לשעבר), שהזרימו דם חדש בעורקי מוסדות האקדמיה במדינה. האוניברסיטה נערכה להתמודד עם אתגר הקליטה של מדענים וסטודנטים עולים מבעוד מועד: אלפי תלמידים מחבר המדינות למדו בבר-אילן במהלך העשור, וכן נקלטו בה למעלה ממאה אנשי מדע מצטיינים שהביאו לקידום ניכר במספר תחומי מחקר. במושב חבר הנאמנים לשנת תשנ"ב הודגש במפורש כי הנהלת בר-אילן "רואה בקליטת העולים מברית המועצות ומארצות אחרות במסגרות האקדמיות והמחקריות השונות של האוניברסיטה מחויבות לאומית וחובה שאין חשובה ממנה".

העובדה שרוב-רובם של הצעירים היהודיים שעזבו את ברית המועצות היו חסרי ידע ביהדות חייבה את המוסד ליצור מסגרות לימוד מתאימות להעשרת ידיעותיהם בתחומי הזהות והמורשת. למכינה הקדם-אקדמית לחיילים משוחררים הצטרפה בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת מכינה קדם-אקדמית לעולים חדשים. הגעת העולים אל הקמפוס חייבה גם מציאת פתרונות דיור במעונות, יצירת קרנות מלגות מיוחדות ופיתוח התשתית הפיזית של האוניברסיטה. המחלקה לפיזיקה הקימה מכון חדש לטכנולוגיה מתקדמת (בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת קיימברידג' האנגלית) לקליטת מדענים עולים והכשרתם בתחומי הטכנולוגיה בישראל.

בהנהגת הנשיאים פרופ' מיכאל אלבק, פרופ' צבי ארד (נשיא בפועל ורקטור) ופרופ' שלמה אקשטיין, והרקטורים פרופ' ארנסט קראוס ופרופ' משה קוה, הגיעה בר-אילן לשנתה ה-40 (תשנ"ה) כשהיא עטורת הישגים מרשימים. מכוני מחקר וקתדרות למכביר צצו ברחבי הקמפוס, הושקו מגמות לימוד חדשות, וכן הושם דגש על פיתוח מרכזי מצוינות מיוחדים, שנועדו לקדם את המחקר היישומי בעיקר בפקולטה למדעי הטבע. במסגרת התכנית הכוללת של עידוד לימודי התואר השני והשלישי, הנהיג הרקטור קוה תכנית לימודים מיוחדת ומזורזת למצטיינים בתואר שני (מסלול ישיר לתואר שני). תכנית זו אפשרה לסטודנטים מצטיינים להירשם כבר בראשית דרכם האקדמית ללימודי "מוסמך", ובשלב הבא גם לתואר שלישי.

פרויקטים תעשייתיים ומסחריים מגוונים הוציאו מוניטין לחוקרי בר-אילן ותרמו לגידול בהכנסות האוניברסיטה. דוגמאות בולטות: בתחום הביו-פיזיקה פותח מכשיר הסלסקאן, המאפשר אבחון מוקדם של סרטן באמצעות דגימת דם; במחלקה לפסיכולוגיה פותח חומר מיוחד המשלב שני חומרי טבע ידועים, והמלמד על בלימת מחלת האלצהיימר; במחלקה לכימיה פותח החומר , המשמש כחומר אנטי-סרטני; פותחו סוללות נטענות, המבוססות על ליתיום; בתחום הטיפול בכוויות עור שימשו אנזימים מיוחדים, שנקשרו קשירה כימית לתחבושות, לצורך טיפול ברקמות החולות; טופחו מכלואי מלון עמידים למחלות צמחים, וכן אנטי-אוקסידנטים טבעיים לשימור פירות; פותחו אנטי-אוקסידנטים טבעיים לשימוש בתעשיית הקוסמטיקה; יוצר ג'לטין כשר למהדרין מעור של דגים; וכן הורחבה פעילות המעבדה לפוריות הגבר לטובת התמודדות עם בעיית אי-הפוריות. במחלקה לפיזיקה הוקמה מעבדה למוליכות-על, שהוכרה רשמית כמרכז לאומי לחקר תחום מתפתח זה.

הפקולטה למדעי היהדות, שהפכה לגדולה מסוגה בעולם האקדמי, קידמה מספר פרויקטים משמעותיים: הוצאת מהדורה מחודשת ומעודכנת של תקליטור הכולל את ספרי הקודש החשובים ומאות ספרי שו"ת מתקופת הגאונים ועד פוסקי זמננו; הוצאת מהדורת-יסוד מדעית חדשה של "מקראות גדולות", המבוססת על הנוסח של "כתר ארם צובא"; צילום וקטלוג של כתבי-היד של פירושי רש"י לתלמוד. הפקולטה למדעי החברה קיימה קורסים אקדמיים בבסיסי חיל האוויר הפזורים בכל חלקי הארץ, שבהם למדו קצינים וחיילים. בפקולטה למדעי הרוח פעלו קתדרות ומרכזי מחקר בולטים, כגון: מכון לחקר הספרויות, המרכז לחקר מדיניות לשונית, קתדרה לחקר הקבלה, קתדרה לפילוסופיה יהודית ולאתיקה, קתדרה לחקר תנועת המרי בראי הספרות האירופית ועוד. בית-ספר חדש למשפטים הוקם על יד הפקולטה הוותיקה, לאור הביקוש הגובר והולך ללימודי המקצוע, ובו למדו מדי שנה מאות סטודנטים. בפקולטה עצמה זכו לתנופה תכנית המשפטים המבוימים ותכנית הסיוע המשפטי לנזקקים בשכונות מצוקה.

חוקרי האוניברסיטה זכו בפרס ישראל היוקרתי: לפרופ' דניאל שפרבר הוענק פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשנ"ב, ולפרופ' יהודה אמיר הוענק פרס ישראל בחקר הפסיכולוגיה לשנת תשנ"ה.

עליית מדרגה נרשמה בכל הנוגע לפיתוח התשתית הפיזית בקמפוס, ובתמיכת ידידי בר-אילן בישראל ובחו"ל – בכלל זה חברי "קרן מייסדי הנשיא" (1993) - נוספו לאוניברסיטה אולמות לימוד, בנייני כיתות, מעבדות מחקר וספריות. תכנית-האב החדשה "בר-אילן 2000", שאושרה במושב חבר הנאמנים בשנת 1995, במלאות 40 שנה להקמת האוניברסיטה, הכשירה את הקרקע להרחבת שטח הקמפוס ולבינויו בממדים חסרי תקדים.

אוניברסיטה של שנות האלפיים: העשור החמישי, 2005-1995

העשור הפורה והמרשים מכולם בתהליך התפתחותה של אוניברסיטת בר-אילן נפתח דווקא בנקודת שפל שאליו נקלע המוסד שלא בטובתו: במוצאי-שבת, י"א במרחשוון תשנ"ו (4 בנובמבר 1995) נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, על ידי יגאל עמיר, סטודנט הפקולטה למשפטים ותלמיד המכון הגבוה לתורה שבאוניברסיטה. מיותר לציין כי להלם ולזעזוע שאפפו את כלל תושבי ישראל היו שותפים ראשי בר-אילן, חוקריה, עובדיה ותלמידיה. הגינויים החד-משמעיים למעשה הנפשע, לא מנעו מכמה אנשי ציבור ותקשורת לפתוח במסע קטרוג על דרכה החינוכית של האוניברסיטה. לבקשתם של הנשיא, פרופ' שלמה אקשטיין, ושל הרקטור, פרופ' משה קוה, התמנתה ועדת בדיקה  שבראשה עמד השופט בדימוס יוסף חריש. במשך שבועות ארוכים ישבו חברי הוועדה על המדוכה ובסופו של דבר התפרסמו מסקנותיהם הנחרצות: "לא היה באווירתה של אוניברסיטת בר-אילן בכללותה וברחבי הקמפוס שלה כל מאומה שילמד או ירמז על פורענות עתידה של אלימות מכל סוג שהוא ומה גם רצח".

האוניברסיטה, שחינכה מאז ומתמיד את תלמידיה ברוח של סובלנות ומתינות, בחרה לחדד ולהעמיק את מסריה. הפערים שנתגלעו בחברה הישראלית בעקבות הרצח חיזקו את הצורך להעמיק את ההידברות בין סטודנטים דתיים וחילוניים, ולפיכך נוסדו בקמפוס מסגרות לימוד ליצירת דו-שיח בין כלל התלמידים, וכן תכניות חינוכיות וקתדרות מתאימות להדגשת הזיקה ההכרחית בין יהדות ודמוקרטיה.

מכאן יכלה האוניברסיטה רק לזנק קדימה: בהשראת נשיאה החדש ורב הפעלים – פרופ' משה קוה - המכהן בתפקידו עד היום, תפסה בר-אילן מקום מכובד ביותר בקהילה האקדמית בארץ ובעולם. בשנת החמישים להיווסדה (תשס"ה- 2004-05), פיארו את הקמפוס הרמת-גני המטופח 70 בניינים, 150 מעבדות, ו-190 כיתות לימוד, שבהם למדו כ-19,100 סטודנטים לתואר ראשון, שני ושלישי, וכן 6,100 תלמידים נוספים במסגרות שאינן לתואר.

בשנת היובל התקיימו באוניברסיטה 6,100 קורסים, שאותם לימדו 1,350 חברי סגל ב-45 מחלקות. האוניברסיטה, שתקציבה הכולל הסתכם ב-135 מיליון דולר, הייתה חתומה על 54 הסכמים בינלאומיים לשיתוף פעולה אקדמי. 75 אלף הבוגרים שהעמידה אוניברסיטת בר-אילן עד לשנה זו, אשר פרוסים בצמתים חשובים והמחזיקים בעמדות בכירות בארץ ובעולם, מפארים גם הם את שמה ומעידים על חיוניותה לחברה הישראלית ולעם היהודי כולו.

אילו הם תהליכי הצמיחה המרכזיים שהתחוללו בעשור החמישי לחייה של אוניברסיטת בר-אילן?

במישור האקדמי, בשש הפקולטות הפועלות במוסד (לחמש הפקולטות הוותיקות הצטרפה בשנת 1998 הפקולטה למדעי החיים) מושם דגש על מצוינות במחקר ובהוראה. באוניברסיטה נמצאים בתי-הספר הגדולים במדינה לחינוך ולעבודה סוציאלית, ופקולטה למדעי היהדות, המובילה בכמות ובאיכות בחקר מקצועות היהדות בעולם כולו. ברשימת מרכזי המחקר והמכונים המובילים נכללים, בין היתר, המכון לחקר האיידס והאימונולוגיה ע"ש אדמונדו ספדיה, המרכז לחקר הלאדינו ע"ש יהושע ונעימה סלטי, המכון לחקר הציונות הדתית ע"ש ד"ר זרח ורהפטיג, המכון לחקר השואה ע"ש ארנולד וליאונה פינקלר, המכון לטכנולוגיה מתקדמת ע"ש ג'ק ופרל רזניק, המרכז הרב-תחומי לחקר המוח ע"ש לסלי וסוזן גונדה (גולדשמיד), המרכז לחומרים מתקדמים ולננו-טכנולוגיה, המרכז לחקר האישה ביהדות ע"ש פניה גוטספלד הלר, המרכז לחקר המגדר ע"ש רחל וי.ל. גבירץ, המרכז לחקר קשיי התפתחות תינוקות וילדים בגיל הרך ע"ש אדוארד ופאני בייקר, המרכז ללימודי יידיש ע"ש קוסטה, המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן, המרכז לתרבות, חברה וחינוך במורשת יהדות ספרד ע"ש אהרון ורחל דהאן, מרכז אהרון מאיר לחקר ולימודי הבנקאות, מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, מרכז בגין-סאדאת (בס"א) ללימודים אסטרטגיים, מרכז ברנרד מרכוס לכימיה תרופתית, מרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה, מרכז מינרבה לפיסיקה של מערכות מזוסקופיות, פרטליות ורשתות נוירונים, ומרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה.

ההשקעה בסטודנטים לתארים מתקדמים נמשכת, כשספינת הדגל במישור זה היא תכנית מלגות הנשיא לדוקטורנטים מצטיינים. מאז שהושקה התכנית בשנת הלימודים תשנ"ט (1998-9), קיבלו בכל שנה כ-100 סטודנטים לתואר שלישי (והחל בתשס"ד – כ-150) מלגת מחייה ופטור מתשלום שכר לימוד, בתנאי שיסיימו את לימודי הדוקטורט בתוך ארבע שנים. מספר הדוקטורנטים בסיומו של העשור החמישי לקיומה של האוניברסיטה –1,618 (לעומת 760 בתחילת דרכה של התכנית). עד כה זכו במלגה זו למעלה מ-1,000 דוקטורנטים, והסכום הכולל שהושקע בהם מגיע ליותר מ-40 מיליון שקל.

בראשית שנות האלפיים נכנסה בר-אילן לעידן הבין-תחומי בתולדותיה. הלימודים הבין-תחומיים התנהלו במסלולים מגוונים: פרשנות ותרבות, מדעי המוח, יהדות בת זמננו, לימודי מגדר, לימודי ניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן, מדע, טכנולוגיה וחברה.

במישור הפיזי התווספו לקמפוס הדרומי (ה"ישן") 270 דונמים נוספים שעליהם מוקם הקמפוס הצפוני, ה"חדש". מבנים מרהיבים ובניינים מפוארים הפכו את הקריה האקדמית לפנינה אדריכלית, הטובלת בירק ומשרה שלווה על הפוסעים במשעוליה. המתקנים המרכזיים, שבנייתם הסתיימה בעשור האחרון, הם: אגף למשפט מקרקעין ע"ש בנין-בר בפקולטה למשפטים, בית הרב יעקובוביץ/מרכז סמי שמעון ללימודי אתיקה, פילוסופיה ומחשבת ישראל, בית מורשת ישראל ע"ש משפחת נגל, בניין המוסיקה ע"ש רוזנברג, בניין המרכז הרב-תחומי לחקר המוח ע"ש גונדה (גולדשמיד), הבניין ללימודי שפות ע"ש קורט, הבניין ללימודים בין-תחומיים ע"ש כ"ץ, הבניין ללימודי תארים מתקדמים ע"ש ג'רום שטרן ומשפחתו, הבניין לפסיכולוגיה ע"ש משפחת ווב, הטיילת ע"ש שאפל, מרכז וואהל ופארק האחדות ע"ש משפחת דהאן. לאלה יצטרפו בעתיד מתקנים נוספים, שיהיו פזורים בשטחו הכולל של הקמפוס, כגון: ארבעת בנייני בית הספר להנדסה, המכון לארכיאולוגיה מקראית, מכון המחקר לננו-טכנולוגיה, היכל הלימוד, המרכז למינהל סטודנטים, בנייני מדעי החברה ובנייני מדעי הרוח, מעונות סטודנטים ומרכז ספורט. תכנונו האסתטי וההרמוני של קמפוס אוניברסיטת בר-אילן זיכה את המוסד בתואר "מגשים ישראל יפה" בתחום טיפוח הסביבה החינוכית (יוני 2005).

האוניברסיטה ממשיכה לראות עצמה כגשר בין אזרחי ישראל ליהודי התפוצות. בשנת הלימודים תשנ"ז (1996-97) נחנך בבר-אילן המרכז העולמי לזהות יהודית, שקיים בין היתר שני חידונים בינלאומיים לזהות יהודית לתלמידי בתי-ספר ממלכתיים מהארץ ומהעולם. ב-2001 נוסד מרכז רפפורט לחקר ההתבוללות ולחיזוק החיוניות היהודית, שמבקש להציב את אתגר מניעת ההתבוללות בראש סדר היום היהודי העולמי. במסגרת מרכז לוקשטיין לחינוך יהודי בתפוצות, שבבית הספר לחינוך, פועלות תכניות לימודים חדשניות המחזקות את תחושת הזהות בקרב צעירי הפזורה היהודית. מערכות וידיאו-קונפרנס מתוחכמות מאפשרות למורים ולתלמידים בישראל ובחו"ל להקשיב ולצפות אלו באלו, וכן ללמוד וללמד בו-זמנית בתחומים כדוגמת תנ"ך ותלמוד, דת ומוסר, רפואה והלכה, מחשבת ישראל והיסטוריה יהודית. חלק מתלמידי המכון הגבוה לתורה והמדרשה לבנות ממלאים תפקידים קהילתיים לא רק בישראל, אלא גם בקהילות הפזורה. הדף השבועי על פרשת השבוע שאותו כותבים חוקרי האוניברסיטה מבליט את השילוב המיוחד בין תורה ומדע, המאפיין את דרכה של בר-אילן.

התרומה לחברה ולקהילה, כמו גם לסטודנטים מחו"ל, נמשכת, וביתר שאת, גם באמצעות מספר מיזמים חדשים: שיתוף פעולה עם פרויקט "קדם עתידים", במסגרתו השתלמו תלמידי תיכון מהפריפריה בתחומי המדע השונים; מרכזים אקדמיים בבני ברק (גברים) ובירושלים (נשים), שבהם לומדים עשרות רבות מצעירי הציבור החרדי כלכלה, מחשבים ועבודה סוציאלית; התכנית "תורה ודרך ארץ", אשר מוצעת לתלמידי חו"ל דוברי אנגלית, ובמסגרתה הם מרחיבים את ידיעותיהם במדעי היהדות ובעברית בשילוב לימודים כלליים בשפה האנגלית.

גם בעשור זה הוענקו לחוקרי האוניברסיטה ולמרצים בה פרסי ישראל היוקרתיים: פרס ישראל במוסיקה לשנת תשנ"ז ניתן לפרופ' אנדרה היידו; בשנת תשנ"ט זכו בפרס הרב מרדכי ברויאר מהמדרשה לבנות (ספרות תורנית), פרופ' יגאל כהן (חקר החקלאות) ופרופ' מנחם צבי קדרי (לשון עברית); בתש"ס הוענק פרס ישראל בחקר הבלשנות הכללית לפרופ' גד בן-עמי צרפתי, ופרס ישראל בחקר הספרות הכללית – לפרופ' הרולד הראל פיש; פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשס"א ניתן לפרופ' יעקב רנד; פרופ' ישעיהו ליבמן זכה בפרס ישראל בחקר מדעי המדינה בתשס"ג.

* * *

בפתח העשור השישי לקיומה של אוניברסיטת בר-אילן לא תמה מסכת האתגרים שמנחים את דרכה. במליאת חבר הנאמנים תשס"ו הוכרז על השקעה מאסיבית במערך קורסי היסוד ביהדות הנלמדים באוניברסיטה, תוך שאיבת תכנים אטרקטיביים מכל מחלקה ומכל פקולטה – ובכלל זה קיום קורסים מעשיים בחפירות ארכיאולוגיות ובידיעת הארץ; קידום מחקר הננו-טכנולוגיה, המתמקד ביכולת לנצל את חלקי החומר הזעירים ביותר ולבצע פעולות בקנה-מידה מולקולרי שיניבו פיתוחים תעשייתיים מופלאים לתועלת האנושות; פיתוח תכניות לימודים בין-תחומיות במדעים השונים, בראש ובראשונה במדעי הרוח והתרבות, ועידוד הוצאתם לאור של ספרים ומחקרים מקוריים בסוגיות רב-תחומיות; חידוש פניה של מערכת הספריות בבר-אילן, והפיכתה למתקדמת ומשוכללת; ומעל לכל - מבצע של החזרת מדענים מצטיינים מחו"ל לישראל כתגובת-נגד לתופעה של "בריחת מוחות", וקליטת עשרות מהם באוניברסיטה.

שיאו של העשור השישי: הקמת פקולטה לרפואה בגליל

בד בבד עם הצמיחה במחקר המדעי, ההישגים המחקריים בתחומים השונים והרחבת שיתופי הפעולה עם אוניברסיטאות ומוסדות מחקר בעולם, זכתה אוניברסיטת בר-אילן במכרז להקמת פקולטה לרפואה בצפת.  וכך, עם פתיחת שנת הלימודים תשע"ב החלו את לימודיהם בפקולטה 120 סטודנטים, חלקם תלמידי חו"ל ששבו ישראל להמשך לימודיהם הקליניים במסגרת תכנית שלוש-שנתית. הפקולטה לרפואה בגליל עתידה לשנות את פני הרפואה בצפון הארץ ולגשר על הפער במחסור ברופאים בישראל.

 


סרטון מתוך טקס פתיחת שנת הלימודים של הפקולטה לרפואה במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה:

תאריך עדכון אחרון: 15/08/2016